9

הערות

1. *. ע"פ מ"ש בפנים, יש לבאר דיוק הלשון "כל הארץ כו'" – גם באם הטענה "לסטים אתם" היתה בנוגע לעצם הכיבוש – שמכיון ש"כל הארץ של הקב"ה היא", לכן היא ברשותו גם לאחר ש"נתנה להם" (ראה לעיל הערה 22).
2. 37. ע"פ מ"ש בפנים, יובן מ"ש הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ג): "הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען .. אע"פ שמלך ישראל הוא וע"פ ב"ד הגדול הוא עושה אינו כא"י לכל דבר .. מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י .. ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותי' ואח"כ כבש ארצות אחרות הי' כיבושו כולו כא"י לכל דבר" – דלכאורה: מכיון שקדושת א"י היא גם בארצות שמחוץ לארץ כנען כשכבשום לצורך כל ישראל, והרי כיבושו של מלך ישראל הוא כיבוש רבים (שם ה"ב), מאי איכפת לן שכבשן קודם שיכבוש כל א"י? – כי הקדושה דא"י אינה מצד הכיבוש (לבד) כ"א (ובעיקר) מפני שהקב"ה "נתנה לנו", ולכן, הארצות שכבשו לאחרי כיבוש כל א"י ה"ה בכלל "לכם יהי'" ו"לכם נתתיו" (עקב יא, כד. יהושע א, ג (וברש"י שם: "יהי' קדוש")), והם "כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר"*, משא"כ הארצות שכבשו לפנ"ז, מכיון שהכיבוש הוא "שלא כתורה" (ספרי עקב שם), אף שנקנו לישראל מצד הקנין דכיבוש מלחמה – אינם בכלל "נתנה לנו".
3. 38. ומ"ש רש"י "שכבשתם ארצות שבעה גוים" – אף שטענת אוה"ע היא ששללו הזכות של כל האומות [ובפרט באם נאמר שטענה זו היא גם בנוגע ל"כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם" (ראה הערה הקודמת)] – י"ל, שכוונתו בזה לומר שטענת אוה"ע באה דוקא לאחרי שכבשו ישראל ארצות שבעה גוים. משא"כ לפנ"ז, גם לאחרי שכבשו ארץ סיחון ועוג, לא היו יכולים לטעון "לסטים אתם", כי לא נעשתה אז עדיין ל"ארץ־ישראל" (ראה לקו"ש ח"ט ע' 14 הערה 4), ובנוגע לעצם הכיבוש – הרי כיבוש מלחמה אינו גזל, כבפנים.
4. 32.
5. . לשון הרמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ו. וצ"ע ברדב"ז הל' תרומות שם.