1337

ההתעסקות

בזמן הגלות, הוא העלם וכו' וצ"ל יוצאות בכלי לבן כו' ובאופן דבת כה"ג מן החושך יהי' הגילוי דלעתיד¹² – כל

בקירוב ושידוך – בנות ישראל וכו' כנ"ל, וע"י עבודה זו דוקא דבירור אחד מראה באצבעו ואומר זה (גילוי) – שתי פעמים זה¹³.

ב

13) (שמו"ר ספכ"ג. נתבאר בד"ה ויבוא משה תרנ"ד) סה, ג).

... ובבואנו זה עתה מט"ו באב, שאמרו באב וכו',

ומטעמים שהם הפכים – הפכים בנוגע

– בנוגע להזמן: שכלו בו מתי מדבר, שבא ע"י אנכי אנכי – ב"פ אנכי (עיין לקו"ת דברים רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו להזמן וגם בנוגע להתוכן,

שזהו ט"ו באב לחודש הלבנה – שאז

שתשש

הלבנה במילואה, כסיפור רז"ל בזה, החמה דוקא. כחה של חמה, שזהו ט"ו באב לחודש

עצים

ועד"ז בתוכן: יום שפסקו מלכרות למערכה כי מתחילים הם להתליע,

שבחורבן,

שניתנו הרוגי ביתר לקבורה – ענינים

ויום שהותרו שבטים כו', דעליית כל

וכהמסקנא בסוגית הש"ס: מכאן שבטי ישראל לרגל – ענינים שבבנין,

ואילך

הימים לעסוק בתורה ויוסיף חיים על חייו –דמוסיף יוסיף, שמוסיפין לילות על

שיהפכו

יהי רצון שבקרוב ממש יקוים היעוד והפכתי אבלם לששון, עניני חורבן לעניני בנין, וכמש"נ

אנפת

עד כי יאמרו בני ישראל אודך ה' כי בי, שההודאה היא גם על כי אנפת,

בכפלים,

כי – ישוב אפך ותנחמני, נחמה לנחמה, נחמה מצד עצמה, ואפך אשר נהפך