1332

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כאן

העדה, עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים כו' ומנין להביא עוד שלשה

אותו

כו'. וצ"ל מה שמסיים בכתוב והשיבו הכתוב גם כאן את הב"ד בשם עדה ולא

ויובן זה עפ"י משנ"ת בהתועדות יב פרהסיא בין עשרה ליותר מעשרה – כי

העדה אל עיר מקלטו, למה קורא דיינים, שופטים וכיו"ב?

תמוז הטעם שלא מצינו חילוק לענין דבר שנעשה בפני עשרה מישראל הוא

מישראל

פרהסיא הכי גדולה – כיון שעשרה מפורסם בפני עשרה הוא כמו שנתפרסם

כוללים כל העולם1. ולכן דבר בכל העולם.

איבד

המאבד נפש אחת מישראל כאילו מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין מישראל – חטא הנוגע ב"עולם מלא", הכוללים את כל העולם, שלכן מרגישים

כמו שבריאת העולם היתה ע"י כל

עולם מלא וכל המקיים נפש אחת

פ"ד, מ"ה). ולכן דינו של הורג נפש הוא בפני עדה דוקא – עשרה מישראל,

הם את הפגם במילואו.

שלושת

הקוים, כמארז"ל (ב"ר פי"ב, טו):

במדת

אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הדין, (קו השמאל) היאך העולם במדת הדין ובמדת הרחמים (התכללות, שנאבד ע"י ההורג נפש, הוא ע"י שלושה

הרחמים (קו הימין) הוי חטיי' סגיאין, יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו קו האמצעי), כן גם תיקון ובנין העולם

הקוין: בתחילה2 – ושפטו העדה (מדת

תיקונו

הדין), ואח"כ – והצילו העדה (חסד), מקלטו – כפרת ותיקון החטא ע"י גלות בין חסד וגבורה3.

בפועל – והשיבו אותו העדה אל עיר דערי מקלט – מצד קו האמצעי המכריע

הערות

  1. 1. כי אכל בי עשרה שכינתא שריא, ובחי' שכינה היא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות הבריאה, (תניא פנ"ב). – ועד"ז בנוגע לבחי' שכינה דעולם החילוקים שבין עשרה ליותר מעשרה הוא רק בנוגע (וכההמשכה דמ"ת שהייתה צריכה ס' ריבוא דוקא)* – ועד לגבי המשכות שבעולם הבריאה וכו' – ולכן, כל המשכת אלקות שלמעלה מבחי' מקור חיות העולמות "ז בנוגע לשכינה שבעולם פרטי כו' (וכמו ברכת חכם העולמות הרזים), אבל בנוגע להמשכת אלקות שייך לכללות עשרה ליותר מעשרה, וגם במעמד עשרה מישראל ישנה אורה (תניא שם), ומטעם זה, "אילו נמצא מלאך אחד – ועד"ז בנוגע לכל עולם בפרט – אין חילוק בין השראת השכינה עצמה שא"א לעולמות לסבול ולקבל עומד במעמד עשרה מישראל ביחד כו' תפול עליו אימתה לגמרי ופחד בל"ג ותכלית כו' עד שהי' מתבטל ממציאותו (בסדר שכל עניני העולם נחלקים לג' סוגים: מצוה, רשות הרשות, ונדרים ענינם – המשכת קדושה בעניני הרשות. ע"י עשרה מישראל, עדה שלימה, שלימות כל העולם.
  2. 2. ע"ד מארז"ל (רש"י בראשית בתחלתו. ס' הלקוטים הובא בתלמוד תורה) בתחילה עלה במחשבה לברוא את " (אגה"ק סכ"ג). להאריז"ל בתחלתו. ובכ"מ. – וראה מדרש ילמדנו העולם במדת הדין כו' שיתף עמו מדת הרחמים.
  3. 3. ובזה י"ל בדא"פ מה שהורה רבינו הזקן בסידורו להתרת נדרים בערב ר"ה הוא לפי שבר"ה הוא בנין העולם התרת נדרים) וטוב שיהא עדה שלימה. – כי הטעם מחדש, וההכנה לזה, הוא תיקון כללות העולם (כידוע ועבירה.
  4. . תוס' ביאור בזה – ראה לקו"ש חי"ג ע' 156. המו"ל.
  5. . כמבואר לעיל בשיחה לפ' מטות. ועיקר הבריאה, ועבודת הבירורים שבה, הוא בדברי ועד"ז התרת נדרים**), ותיקון כללות העולם אפשרי

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.