1321
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה לח
י"ב וי"ג
א. בניסים ובברכתם – כמה חילוקי מכולם – נס שנעשה לעצמו. למטה מזה
תמוז * דרגות1. וסדרם מלמעלה למטה: למעלה
– שנעשה לאביו (בין כשהנס נעשה
מדריגה
קודם שנולד, שגם אז הוא למטה ב לאחר שנולד, שגם אז, מצד השייכות מבהסוגים דלהלן). למטה מזה – שנעשה מביאו לחיי עוה"ז ומקצתו לחיי עוה"ב, שאביו הוא ודאי עפ"י תורה מצד החזקה, בדבר, דאפשר שלימוד התורה הי' שלא
מנס שנעשה לעצמו, בין כשנעשה
דאב ובן מתייחס הנס אליו ביותר
לרבו2, כי ברא כרעא דאבוה ואביו ורבו – רק לחיי עוה"ב. ולא עוד, אלא
משא"כ העוה"ב שנותן לו רבו, ספק כדבעי3. למטה מזה – נס שנעשה לאדם
שייכות
מסויים, כי שייכותו לאדם מסויים היא יותר רחוקה.
אינו
אמנם, נס שנעשה לנשיא הדור, כנס שנעשה לאדם מסויים, לרבו
ההתקשרות
ולאביו, כי אם, כמו לעצמו ממש. כי של הנשיא עם אנשי דורו אינה
כהתקשרות
התקשרות של שני דברים (גם לא דאב ובן4), כ"א, הם גוף אחד
הפרטים,
ממש: כל אנשי הדור – אברים הראש5. היונקים ומקבלים חיותם מהנשיא –
לנשיא
ולא עוד, אלא שי"ל שנס שנעשה גם מנס שנעשה לעצמו – כמעלת הראש
נעלה הוא (גם בנוגע לאנשי דורו) על שאר האברים, שנוסף אשר הראש
הערות
- 1. ראה בכ"ז טוש"ע או"ח סי' ריח.
- 2. וכלשון השו"ע "על נס של רבו צריך לברך כשם נס של אביו, אלא שממנו נלמד (שזהו דרגא קטנה יותר) השייכות ואכ"מ.
- 3. ואין להקשות מהא דאבידת אביו ואבידת רבו של כריתות), כי י"ל כי שם הטעם מפני שמחוייב בכבודו, ה"ז: כשם שהוא זכה לו בה' דברים כך הוא חייב לו בה' ועוד שגם אביו חייב בכבוד רבו. משא"כ בנס, נוגע (בשנת תרפ"ז) לרגלי עבודתו הק' בהרבצת התורה ליקוט לד־לז. ב–י"ג תמוז, ימי סגולה הם. עפ"י דברי כ"ק אדמו"ר בפעטערבורג, שזהו כמו שהזית נותן שמנו על ידי ש חי"ג ע' 242). המו"ל. שהוא מברך על נס של אביו". שעיקר החיוב הוא על – נס של רבו. רבו קודמת (ב"מ ספ"ב) והרב קודם את האב בכ"מ (סוף ובזה נוגע מה שעשה לו טובה (ראה ירוש' קדושין פ"א דברים) ומקצת טובה בעוה"ב מכרעת רוב טובה בעוה"ז, שביניהם, והשייכות דאב ברורה ועצמיות יותר.
- 4. ראה לקו"ד ע' נ.
- 5. ראה לעיל ע' 3־32 ובהנסמן שם. וראה פירש"י (במדבר כא, כא): משה הוא ישראל וישראל הם משה הכל. וברמב"ם הל' מלכים פ"ג, ה"ו: המלך..לבו הוא לב
- . הקשה
- . ימי גאולת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ממאסרו והחזקת היהדות. – פרשת המאסר והגאולה, ראה לקו"ד הימים שבין ט"ו סיון (יום בו נאסר כ"ק אדנ"ע) וי" מהורש"ב נ"ע (תורת שלום ע' 26) בנוגע לאדמו"ר הזקן שעוצרין אותו (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א. וראה לקו" לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא כל קהל ישראל.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.