1281

שבהיהודי עצמו. וזהו ורבים מעמי הארץ יהי' ניכר שהוא יהודי. שיתנהג באופן זה.

וזה – מתיהדים סתם – אינו מספיק היהודים, הוא יראת ה', עליהם. שהנהגתו מתיהדים, אשר בכל עניני צרכי גופו עדיין, כי אם צריך להיות נפל פחד

כדבעי לא יהי' מצד חיוב השכל כ"א

שבשמים

מצד פחד הוי', כמאמר אפשי ואבי

והוא ע"י ההתבוננות אשר הוי' נצב פמ"א) תמיד בכל מקום שנמצא, עי"ז השינה. ולכן אדם מועד לעולם בין ער

ה. וכאשר יהי' פחד היהודים (כפירוש יהי' גם פחד היהודים, כפשוטו, על עמי

גזר עלי.

עליו כו' ובוחן כליות ולב (ראה תניא יפול עליו פחד הוי', ואפילו גם בשעת ובין ישן.

הרמ"א) על עמי הארץ (הם עניני גופו),

הארץ, כפשוטו.

הוי'

כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם נקרא עליך, אלו תפלין שבראש –

תמיד,

שאסור בהיסח הדעת, היינו שיזכור גם בעניני הרשות, אשר הוי' נצב

הקטרוגים

עליו, אזי ויראו ממך, שיתבטלו כל (=יהיה להם) דרך ארץ ופחד פאר א אידן. שמצד או"ה, וגם או"ה וועלן האבן

לומד

כי כאשר נכרי רואה אשר יהודי מתבטל, אבל דאס דערנעמט אים ניט בפנימיות). כי לענינים אלו אינו שייך. וכן בכללות המצות הרי אין זה שייך אליו ממשיך עי"ז מאומה. וא"כ ענינים אלו תופס אותו באופן פנימי). וגם כאשר רואה ולה"ר כו', דאס דערנעמט אים אויך ניט – שולל מציאות הנכרי שם כנ"ל), אבל היינו שנכנס באמצע אכילתו, בין הברכה

תורה ומתפלל ושומר שבת וכו',

באופן פנימי (=זה לא תופס אותו

עכו"ם ששבת חייב מיתה, וכן בתורה,

כלל, כי עכו"ם שעושה מצוה הרי אינו דערנעמען אים ניט באופן פנימי (=אינו

אשר יהודי נזהר במסחרו מהשגת גבול

באופן פנימי, (כי קיום המל"ת במסחר

כאשר רואה איך שיהודי אוכל ושותה,

ראשונה לברכה אחרונה, וואס צו דעם

שייכות),

האט ער יע א שייכות (=שלזה יש לו ומ"מ רואה אשר באכילת היהודי

באופן

יש פחד ה' עליו, דאס דערנעמט אים פנימי, ונופל פחד היהודי (כפשוטו)

מתיהדים

על עמי הארץ (כפשוטו) עד אשר – פעולה בפנימיות.

יוכל

כי באמת א"א כלל אשר אינו יהודי מפני אש כו'. ורק באמור אלי כל היום בהנהגתך כל היום, בדברי הרשות, אשר

אבל כשמתנהג באופן הנ"ל, הרי חייב

להעלים על יהודי. שהרי כהמס דונג אי' אלקך, כחך וחיותך, מדוע לא ניכר

יהודי אתה? מצד זה היתה דמעתי גו'.

אדם לומר בשבילי נברא העולם, לא

אדרבה,

רק שאין שום דבר מנגד אליו אלא הכל הוא בשבילו, שכל עניני העולם