1253

מקדיש

אך ביאור הדברים הוא: כשאדם איזה דבר, הוא מאחד ומחבר שני

ורוחניות,

ענינים נפרדים והפכים: חומר הגשם והפרשה (שזהו פי' המלה קדושה) וחיבורה הפכים.

אפשריות חיבור ואיחוד זה נתחדשה

קודם מ"ת היו הגשמיות ורוחניות זו

ורוחניות שעיקר ענינה הבדלה

עם חומר הגשם, הרי זה חיבור של ב' בשעת מ"ת⁴. נפרדות בהחלט ובגזירה זו מזו, ובמ"ת

הגשמיות

ניתן הכח שע"י תומ"צ יוכלו לאחד והרוחניות. וכמאמר רז"ל⁵: כשברא

שמים

הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשביקש

התחתונים

ליתן התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר לתחתונים ואני המתחיל שנאמר וירד ה' עכ"ל. זאת אומרת אשר קישור ואיחוד הבריאה וכח האדם, כי אם, מצד כחו של מ"ת לכאו"א מישראל.

יעלו לעליונים והעליונים ירדו על הר סיני ואל משה אמר עלה אל ה'. הגשמיות עם הרוחניות אינו מצד סדר

הקב"ה, "ואני המתחיל", שניתן בשעת

והרוחניות)

מכיון שההקדש (קישור הגשמיות אינו מצד האדם עצמו כ"א מצד

האדם

כח הבורא, הסברא נותנת שעבודת בזה אינה מעכבת כ"כ. – בחולין,

בהגשמי

שהזיכוך שנעשה ע"י עבודת האדם הוא בגדרי הגשמיות גופא, זיכוך

שעבודת

זה הוא בכח האדם, במילא פשוט שפעולתו הוא רק בכח הבורא כנ"ל, מעכבת כ"כ, לכן הוצרך הכתוב לשנות עבודת האדם. כי הגם שההקדש נעשה להאדם כשממלא את עבודתו דוקא.

ובזה יובן גם כפל הלשון "והיא היא" ותורת אדמו"ר הזקן – תורת החסידות

האדם מעכבת. אמנם בהקדש הי' אפשר לחשוב שעבודת האדם אינה

ב"פ, להדגיש שגם בהקדש מעכבת

בכח הבורא דוקא, מ"מ כח זה נותנים

שבאגה"ק הנ"ל: כי תורת הבעש"ט

הכללית ותורת חסידות חב"ד – ענינם

ענינם

תורת החולין לעשותם קדשים. עיקר לעשות מכל דבר וענין – קדושה.

הנפש,

עניני הגוף לא פחות מאשר עניני שלכן הודיעו והכריזו שגם הפשוט

נעלית

שבפשוטים יכול להגיע לדרגא הכי

שלכן חל בזה הכלל שאם לעכב – צ" היא" שלעיכובא ובדוקא היא תורת הבעש

ע"י עבודתו בעניניו "הפשוטים". ל דוקא שנה עליו, ולכן אומר "והיא "ט.

הקדש.

תכלית כל הבריאה היא לעשותה ית'.

ז. א. לעשות את כל העולם דירה לו