1206

סרוחה, ומובן שהגוף הוא אין ואפס, ומקור חייו היא הנשמה (שכן אף אם בגלוי הוא חי מן הנפש הבהמית – הרי חיותו האמיתית²¹ של גוף יהודי היא הנפש האלקית, אלא שהיא באה באמצעות הנפש הבהמית), צריך, איפוא, לימוד תורתו וקיום מצוותיו להיות לא לשם שכר גופני, כי אם כדי לקשר נפשו להוי' כו'.

עלול, אבל, האדם לחשוב בלבו: נכון אמנם, ששורש חיי הגוף הוא הנפש האלקית, אבל למעשה חי גופו בחיות בשרית (שהרי החיות האלקית אינה מורגשת אצלו) ומשום חיות זו, כפי שהיא בפועל, רשאי הוא לחוש עריבות בתענוגי העולם הזה ולהיות להוט אחריהם, וגם קיום תורתו ומצוותיו יהא כדי שיהיה טוב לו בגשמיות. על כך נאמר: "ולאן אתה הולך – למקום עפר רימה ותולעה". אדם המתנהג כך, אף שהוא בגדר "הולך", כיון שיש לו תורה ומצוות, אבל (לפי שעה) הן מסתלקות "למקום עפר רמה ותולעה", משום שהוא מוסיף חיות בקליפות.

שוב עלול הוא לחשוב: מאחר ונוגעת לו רק החיות הגשמית – מה איכפת לו אם הוא מוסיף חיות בקליפות והוא מקבל חיוניותו מהן, ובלבד שהוא מקבל חיוניות (אדרבה: מן הקליפות באה חיות יתר, "נוטל חלק בראש", כמאמר רז"ל²²: "משלות הרשעים") – על כך באה התשובה: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממה"מ הקב"ה", סוף סוף יתיצב כל יהודי לפני ממה"מ הקב"ה ויצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשיו (ואפילו על רצונו לקבל חלק בראש), ואם כן – עליו לחשב שכר עבירה כנגד הפסדה.

ה. כל זה היא ההתבוננות ביחס לאלו שהם נחותים מן הבינונים, אבל בבינונים – ההתבוננות היא בכיוון של "טוב" מלכתחלה, כי מקור הנשמה מבחינת "אין" וכו', ובצדיקים ההתבוננות היא נעלית יותר: בדרגה שהיא נעלית גם מצדיקים (כדרך ששני הסוגים האחרים מסתכלים – כל אחד בדרגה נעלית ממנו), למעלה מכל פירוט וחלוקה. "הסתכל בשלשה דברים", כפי שהשלשה הם יחד, תורה המכילה²³ תורה עבודה וגמ"ח, ולכן תוארה (וחשיבותה) – "אוריין תליתאי"²⁴.

אלו הן שלש הוראות כלליות – בכיוון של "ממעלה למטה" – לשלשה סוגי בני ישראל²⁵.