1156

כך צריך להיות לא רק בעבודת התורה ומצוות בכללות, אלא גם לגבי תשובה – הנובעת מפנימיות הנפש, בקשו פני – גם היא צריכה לחדור בכל הכוחות הפנימיים, שלכן ישנם עשרת ימי תשובה – כנגד עשר כוחות הנפש⁶, אותם צריכה התשובה להקיף⁷.

וכשם שסדר העבודה של האדם צריך להיות "להמשיך" מעצם הנשמה אל הכוחות הפנימיים, הנחלקים בכללות לשני סוגים, שכל ומדות, כך הוא גם הסדר של המשכת האלקות מלמעלה אל התורה ומצוות: "אנכי הוי' אלקיך", "אנכי" הוא עצמותו ית', "אנכי מי שאנכי דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"⁸, שהקשר של יהודי עם "אנכי" הוא על ידי עצם נשמתו. "הוי'" הוא אמנם שם, אבל הוא שם העצם ושם המיוחד, והקשר של היהודי עם "הוי'" הוא על ידי כוחותיו הנעלים, שכל ומדות; "אלקיך" הוא שם אלוקים, כפי שהקב"ה צמצם והגביל עצמו, כביכול, לפי ערך הנבראים, וה"כלי" לשם אלוקים היא העבודה של מעשה בפועל.

ולכן, כאשר רצה משה רבינו לעורר את בני ישראל לקיום התורה ומצוות, שהקיום צריך להיות גם בכוחות הפנימיים, הזכיר שתורה ומצוות ניתנו באמצעות שמים וארץ, כדי לעורר גם אצל בני ישראל את העבודה בשמים וארץ שלהם: הכוחות הנעלים (שכל ומחשבה) והכוחות הנחותים (דיבור ומעשה)⁹.

ד. שלשת הדרגות – עצם הנשמה, "שמים" של הנשמה ו"ארץ" של הנשמה – מתבטאות בצורה ככלית בשלשת סוגי עבודה: לימוד התורה, שעיקרו להבין אותה בשכל – "שמים", קיום המצוות, שהוא בעיקר עבודת המעשה – "ארץ", ועבודת התשובה, שעיקרה היא "בקשו פני" – פנימיות ועצם הנשמה (אלא משום שבקדושה הכל הוא בהתכללות, כולל כל אחד משלושה אלו גם את השנים האחרים).

שלשת סוגי עבודה אלו מרומזים בשלשת הפירושים האמורים שבספרי.

הפירוש הראשון שבספרי ("על שם שניתנה תורה מן השמים כו'") דן אודות התורה, שעיקרה היא השגה¹⁰