1122

חלק אלקה ממעל ממש⁹, נקראת גם הנשמה "איש", והגוף (חלקו בעולם) – "אשה"¹⁰.

כל נשמה יש לה שליחות מיוחדת שעליה למלא בעולם¹¹. ועל יהודי לדעת כי המקום שבו הוא נמצא בהשגחה פרטית, מהוי' מצעדי גבר כוננו¹², להפוך את המקום לדירה לו ית'. וגם כשנוצרים קשיים שונים בעבודתו במקום שבו הוא נמצא, ונדמה לו שעבודה אחרת תהא קלה עבורו או אפילו – יפעל בה יותר, אל לו "לנטוש" עבודה זו ולעבור לעבודה אחרת, כי מאחר שנוכח לדעת כי ההשגחה העליונה הוליכתו לעבודה זו, הרי זו הוכחה שזוהי שליחותו.

ובזה היא המחלוקת, באיזה אופן מותר "לגרש" ולהתנתק מן "העבודה" בחלקו בעולם, ולעבור לעבודה אחרת¹³:

בית שמאי סוברים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. על אף הקשיים הגדולים ביותר והמכשולים הנערמים בדרכו, אסור לו בשום אופן להסתלק מן העבודה שהוטלה עליו, ואל לו להתפעל מן המכשולים, משום ש"לא ידח ממנו נדח", וסוף כל סוף יצליח בעבודתו. רק אם מצא בה דבר ערוה, כשישנה הלכה ברורה בשולחן ערוך שאסור לו להמשיך בעבודתו זו (כמו בפשוטו של ענין, שאם מצא דבר ערוה באשתו, אסור לו לדור עמה), שאז הוכחה היא שאין העבודה עבורו, ועליו לעזוב אותה ולהתמסר לעבודה חדשה. (ובאשר עבודה זו – "והיתה לאיש אחר", מלמעלה יזמינו נשמה אחרת, שיש לה כוחות חזקים יותר, שתבצע עבודה זו).

בית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו. מיד כשרואה שאינו מצליח בעבודתו, אדרבה, "הקדיחה תבשילו" (תבשיל שלו), כלומר שהגוף וחלקו בעולם מקלקלים אפילו את הענינים שהיו לנשמה לפני כן, מותר לו ללכת משם ולהתמסר בעבודה אחרת.

ר' עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו". אפילו כשאין פגם ב"עבודה" בפועל (ובכוחות הפנימיים שבנפש), אלא שאין לו בזה חן ותענוג, אין לו תענוג בעבודה (כי חן ותענוג הם כוחות מקיפים)¹⁴, הרי כיון