ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א

1109

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

נחירה", נקודת הסברה בשתי הדעות שוה⁹. הם חלוקים רק בפרטי הסברה, לפיהם יוצא, שלדעת ר' ישמעאל הכניסה לארץ ישראל הביאה לידי היתר, ולפי דעת ר' עקיבא – לאיסור, אבל במקורן, נובעות שתי הסברות וההלכות מאותה הנקודה. ואף שההלכה כר' עקיבא, מביא כאן רש"י את דעת ר' ישמעאל, משום שההוראה מהפסוק בנוגע לעבודתנו עתה (שמשום כך הרי פרסם כ"ק מו"ח אדמו"ר את התקנה הישנה ללמוד בכל יום את פרשת החומש עם פירוש רש"י, שכן בכל יום צריכים "לחיות" עם הוראה בעבודה בפועל שיש ללמוד מפרשה זו) היא כדעת ר' ישמעאל.

ב. דובר כבר מספר פעמים¹⁰ על ההבדל בין מדבר לארץ ישראל, שבמדבר היו בני ישראל מופשטים מעניני העולם, ובבואם לארץ ישראל החלה אצלם העבודה לעשות מעולם "ארץ נושבת". והבדל זה התבטא בכל צרכיהם במזון, לבוש ובית, כפי שמבואר בכמה מקומות.

בנוגע לעניננו – אכילת בשר: המזון במדבר היה מן, לחם מן השמים, דבר שהוא נעלה מתענוגי עולם הזה. אף שיכלו לחוש במן את כל הטעמים, לא היה זה באופן מגושם, שכן במן הרי לא היה את ה"עין רואה"¹¹, המביאה לידי "הלב חומד"¹² – משום שלא ראו את המיני מאכל שחשו בטעמם – עד שמשום כך לא הביא המן לידי שביעה (כמו בלחם מן הארץ).

בהיותם במדבר, מובדלים מן העולם, לא היה שם מקום לבשר תאוה. אמנם היה שייך שם בשר, אבל רק בשר קדשים ולא בשר תאוה. רק בכניסתם לארץ ישראל, שם החל סדר של עבודת הבירורים – וכיון שכל מברר צריך להתלבש בלבושי הדבר אותו הוא צריך לברר – היתה גם אכילת בשר תאוה¹³, שכן בלעדיה אי אפשר שיהיה הבירור של מזון זה, ועבודת הבירור צריכה להיות – אכילת בשר זה לשם שמים עד לאופן של "בכל דרכיך דעהו"¹⁴.

וזהו גם מה שאומר בהמשך הפסוקים: "רק חזק לבלתי אכול הדם" – כלומר, אף שעבודת הבירורים כוללת אכילת בשר תאוה, הרי היא רק לפי המוכרח על פי טבע, אבל אסור להיות להוט (דם) בכך¹⁵. להיטותו של

הערות

9. ראה זח"ג ו, ב. וע"ד המובא בכ"מ הדוגמא שהלל ושמאי שניהם קבלו משמעי' ואבטליון אותן הסברות ובכ"ז נחלקו אח"כ כו'.
10. ראה בארוכה לעיל ע' 24 ואילך.
11. יומא עד, ב. וראה לעיל פ' עקב.
12. רש"י במדבר טו, לט.
13. וגם – בכדי שתוכל להיות מציאות ד"ארץ נושבת", הוכרחה להיות מציאות התאוה. וע"ד מרז"ל (יומא סט, ב): נקטלי' (ליצרא דעבירה) כליא עלמא.
14. ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 161.
15. כי הצורך בתאוה בשביל עבודת הבירורים, אינה בתאוה חומרית (למלאות תאות נפשו), כי אם, תאוה (ורצון) טבעי, בשביל חיבור וקישור הנפש בגוף שנעשה ע"י האכילה. – ובדוגמת התאוה ביחוד איש ואשה, שהי' אצל אדה"ר קודם החטא, שהיתה רק בשביל העמדת בנים (ד"ה ואתם הדבקים – סה"מ תרפ"ו ע' רכב). ומ"מ גם תאוה זו, ירידה היא לגבי היותם במדבר – דוגמת הגופים שיולדו בביאת המשיח מאב ואם גשמיים בתאוה טבעית, שיצטרכו לזיכוך (שם פ"ה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.