1100
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אבותיך" – ענין שאי אפשר לתופסו בידיעה והשגה11.
הדרך להשיג את הבלתי מוגבל היא על ידי שמשתחרר מהמציאות העצמית והמדידות שלו.
ד. זהו גם מה שירידת המן ארבעים שנה במדבר שמשה הכנה לקיום התורה ומצוות "בארץ נושבת", על ידי העמידה בשני סוגי הנסיונות: עשירות ועניות.
העמידה בנסיון העשירות פירושה, לא לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא לקבוע בנפשו שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל". והעמידה בנסיון העניות פירושה, לידע ש"אין רע יורד מלמעלה"12, רק הוא, האדם, אשם ביסוריו ומשום כך אל יבעוט ח"ו ביסורים, אלא יקבלם בשמחה13.
וזוהי ההוראה הנלמדת מהמן: ההשפעה כפי שבאה מלמעלה היא תכלית העשירות. מבחינת האדם שלמטה כל הדברים הם כאמור בהגבלה, ורק מלמעלה יכולה להיות עשירות אמיתית. יתרה מזו: אפילו בהשפעה שמלמעלה, אם האדם רק מתחיל "להתערב" בה, הרי לא רק שאינו יכול להוסיף בזה כלום – "לא העדיף המרבה"14, אלא אדרבה, על ידי התערבותו הוא עוד מקלקל, הוא גורם עניות אפילו בענינים כאלה שמחמת עצמם הם תכלית העשירות. הדרך לקבלת העשירות היא על ידי שהוא מופשט (משתחרר) ממציאותו ורצונו – מדידותיו – העצמיים, מההרגש של "כחי ועוצם ידי", ולסמוך בבטחון גמור על הקב"ה; אז נעשה האדם כלי לקבלת ההשפעות מלמעלה, גם השפעות בגשמיות, שהנברא מצד הגבלתו אינו יכול להכיל אותם כלל15.
ה. חכמה ושכל נקראים בשם מזון: כשם שהמזון נבלע בפנימיות האדם עד שמתאחד עמו, כך גם עניני השכל נקלטים בפנימיות מוח האדם ומתאחדים עמו16. גם במזון זה מצויים שני הסוגים דלעיל – לחם מן הארץ ולחם מן השמים: שכל אנושי הוא לחם מן הארץ, ואילו שכל אלוקי – תורה, חכמתו של הקב"ה – הוא לחם מן השמים. ובין שני סוגי מזון אלו מצויים כל ההבדלים האמורים לעיל.
כל החכמות, מלבד תורה, הן מוגבלות, אין בהן יותר ממה שהן. לא זו בלבד שאין בהן דבר מלבד שכל, אלא גם בשכל עצמו, יש לכל סברה, שכל וחכמה, ההגבלות שלה (כמו
הערות
- 11. ראה לקו"ת עקב יד, א: שלא היו לאבות ידיעה בו.
- 12. ב"ר פנ"א, ג.
- 13. ברכות ס, ב. אגה"ק סי' כב.
- 14. שמות טז, יח.
- 15. כי כאשר האדם הוא ריק מהתאוה להגשמי, גם דברים הגשמיים הם כמו הרוחניים שאינם תופסים מקום, וכמו המן דעם היותו נתפס בגשם, הי' מזון רוחני שנבלע באברים ולא הי' תופס מקום (ד"ה לך אמר לבי תרצ"ו ספ"ג, אני לדודי ש"ת פ"ג).
- 16. ראה תניא פ"ה.
בראשית רבה נ״א:ג׳ - הטקסט מספריא
גָּפְרִית וָאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וגו', פַּחִים, גּוּמְרִים וּמְצוּדִין. אֵשׁ וְגָפְרִית, אָמַר רַבִּי יוּדָן מִפְּנֵי מָה אָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ גָּפְרִית וְנַפְשׁוֹ סוֹלֶדֶת עָלָיו, לָמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁהִיא נִידוֹנֵת בָּהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ו): מְנָת כּוֹסָם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹנָתָן, כִּפְיָלִי פִיטְרִין לְאַחַר הַמֶּרְחָץ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב (תהלים קמח, ח): אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, אָמַר לָהֶם (תהלים קמח, ח): רוּחַ סְעָרָה הִיא שֶׁהִיא עוֹשָׂה דְבָרוֹ. מִלְּתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פְּלִיגָא אֲהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי, (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצָרוֹת אֲחֵרִים, מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, כִּמַרְתָּק מִן גִּבָּר.
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ י"ז תמוז ‹ שיחה א ‹ 161 לקו"ש ח"ד ע' 1100
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.