1073

על ידי עבודה כזו של מסירת נפש, שאינה מדודה על ידי חשבונות, התגלות בחינת היחידה, שתביא לגילוי בחינת יחיד.

ו. בנוגע לגילוי הגאולה העתידה, אומרת הגמרא¹⁶ על הפסוק "ושמתי כדכד שמשתיך": "חד אמר שוהם וחד אמר ישפה אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין".

שוהם היא אבן טובה ומאירה באור נינוח, ואילו ישפה היא אבן טובה המסנוורת בברק אורה¹⁷. ובזה מתבטאת מחלוקתם, האם גילוי האור של הגאולה העתידה יבוא בדרך המשכה מלמעלה למטה – "שוהם", או על ידי זיכוך והעלאה מלמטה למעלה – "ישפה". והקב"ה אומר: "להוי כדין וכדין", שיהיו שניהם יחד: יתרון ההמשכה ויתרון ההעלאה¹⁸.

ההבדל שבין המשכה לבין העלאה הוא: בהמשכה מלמעלה למטה, האור הוא ללא הגבלה, מה שאין כן בהעלאה מלמטה למעלה, נמשך אור כזה המתאים לפי ערך אופן העבודה שלמטה. אבל ישנו גם יתרון בהעלאה מלמטה למעלה: כאשר האור נמשך מלמעלה למטה, לא על ידי עבודת התחתון, אין התחתון יכול תמיד לקלוט את האור בפנימיות, כיון שאינו כלי אליו, והאור מאיר עליו רק בדרך מקיף; ברם כשהאור נמשך על ידי העלאה, כיון שהתחתון מזכך עצמו על ידי עבודה, הוא נעשה כלי לקבל את האור בפנימיות.

וזה יהיה החידוש בגאולה העתידה, שיהיו בה שתי המעלות יחד: האור יאיר, כפי שהוא ללא כל הגבלות, גם האור שהוא נעלה מכדי להמשך באתערותא דלתתא, ואף על פי כן יאיר גם אור זה בפנימיות. וצורה זו של המשכת אור, שתכלול את שני היתרונות, לא היה מעולם ויהיה רק לעתיד לבוא. זה שאומר אדמו"ר הזקן⁹ "וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה", אינו אלא בנוגע ליתרון, שבשעת מתן תורה נמשך אור בלתי מוגבל, מעין הגילוי דלעתיד; אבל עדיין ה"מטה" לא הזדכך אז שיוכל לשמש כלי לאור זה, שלכן "במשוך היובל", מיד לאחר מתן תורה, חזר להיות כבראשונה, עד שהיה מקום לחטא העגל¹⁹. אבל לעתיד יהיה "כדין וכדין", שהעולם יזדכך ויקלוט את האור הבלתי מוגבל בפנימיות.

וגם ענין זה מרומז בפנחס, ש"פנחס הוא אלי'", מבשר הגאולה: כהונה, כאמור לעיל, אינה דבר שאפשר להשיג באמצעות עבודה, כי אם שניתנת מלמעלה ונעשית "טבע". הכרח איפוא לומר, שפנחס מצד עצמו היה ראוי לכהונה, עוד בטרם הרג את