1015

מזה מובן, שמאחר שבשכל יש עליות מדרגה לדרגה כנאמר¹³ "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה", הרי ככל שההשגה נעלית יותר, כך גם האמונה היא בבחינות גבוהות יותר: הענינים שעליהם זקוק היה בתחילה לאמונה, כבר נקלטו אצלו בהשגה, והאמונה שלו עתה היא בדרגות נעלות יותר באלקות.

מובן מזה, שהמושג הליכה שייך גם בחוקים. ככל שהשגתו במצוות נעלית יותר, כך החוקים נעלים אצלו. מה שהיה אצלו תחילה בבחינת חוקים, שוב אינו אצלו היום "חוקים", שהרי כבר מושגים בשכלו.

כדרך שמצינו במשה רבינו, שאמר לו הקב"ה¹⁴: "לך אני מגלה טעם פרה". הרי מאז שוב לא היה ענין פרה אדומה אצל משה רבינו בבחינת "חוקה". מאידך הרי אי אפשר לומר שהיה חסר אצל משה רבינו ח"ו ענין החוקים – אלא שאצלו היה ענין החוקים בדרגה נעלית יותר.

וזהו פירוש בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה. יש חובה להתייגע תמיד בתורה. היגיעה של אתמול שהיתה עד מיצוי הנפש אין די בה היום. היום צריכה להיות אצלו השגה נעלית יותר, ובמילא – חוקים נעלים יותר; "בחוקותי תלכו" – הוא בבחינת "מהלך" לגבי חוקים¹⁵.

השכר לזה הוא – "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'" עד "ואולך אתכם קוממיות", בגאולה העתידה, שבה תהיה ההליכה בלי גבול, "ילכו מחיל אל חיל", עד שיזכו לגילוי שהוא נעלה מהליכה – "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"¹⁶.

(משיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב)