993

הוי' לא שניתי"⁵, אין בו שינוי כלל, הוא היה הוה ויהיה בשוה⁶, כך גם בני ישראל – על ידי "ואתם הדבקים", החיבור עם הקב"ה – שלמים לעולם, כפי שמסיים הפסוק: "ואתם בני יעקב לא כליתם", שלא שייך בהם כל כליון ח"ו.

פירוש נוסף⁷, יש לפסוק "אני הוי' גו' ואתם בני יעקב וגו'" שהוא בתמיהה: כיון ש"אני הוי' לא שניתי", מדוע אם כן "ואתם בני יעקב לא כליתם", מדוע אין הידיעה פועלת אצל בני ישראל כלות הנפש?

כיון שכל הפירושים של פסוק יש קשר ביניהם⁸, מרומז גם כאן, שאפילו אדם שנמצא במצב שהידיעה של אני הוי' לא שניתי אינה פועלת בו כלות הנפש כלל (פירוש השני), הרי גם אז מחובר הוא למקורו, ובמילא אין שייך בו ביטול וכליון כלל, בין אומות העולם, ח"ו (פירוש הראשון).

אלא שיש להביא התחברות זו לידי גילוי. וכאשר "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך"⁹ כשיראו את האלקות שבבני ישראל, הרי לא רק ש"עמי הארץ" – שזה כולל את כל עניני העולם – לא יתנגדו, אלא אדרבה, "ויראו ממך", ויסייעו לבני ישראל בעבודתם לקונם. שזו היא הרי תכלית כל הבריאה, כפי שאומרת המשנה¹⁰: "לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני".

ג. ההוראה האמורה, שמחובר אינו בטל, נאמרה במשנה לענין ערלה, שענינה הוא תיקון לחטא עץ הדעת¹¹.

נאמר בקבלה וחסידות¹², שחטא עץ הדעת גרם לכך שקליפה תתנגד לקדושה. גם לפני החטא היתה מציאות של קליפות, אלא שאז לא היתה מנגדת לקדושה, אדרבה¹³, היא היתה כקליפה השומרת ומגינה על הפירות. רק שעל ידי החטא נעשתה למנגד.

בקיום ההוראה האמורה מדין ערלה – בהבאה לידי גילוי את החיבור של בני ישראל עם הקב"ה – יתוקן מה שגרם חטא עץ הדעת – לא רק שיהודים לא יאבדו בין אומות העולם, אלא אדרבה, אומות העולם יכירו שכל מציאותם היא כדי לשמש את בני ישראל – כפי שהיה לפני החטא,