993
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה (אי אכילת פירות מעץ בשלוש השנים הראשונות). אומרת המשנה1: "נטיעה של ערלה כו' שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט, ואם לקט יעלה באחד ומאתיים". הדין בערלה הוא שפירות ערלה שנתערבו בפירות היתר, אם יש בפירות היתר פי מאתיים מפירות ערלה הרי הם בטלים. (רוב איסורי תורה בטלים ברוב (או בששים) וערלה – באחד ומאתיים). דין זה הוא רק בדיעבד, אם כבר נתערבו. אבל לכתחילה אסור לערב פירות ערלה בפירות אחרים כדי לבטלם, – "אין מבטלין איסור לכתחילה"2. אומרת המשנה: אם נתערבה נטיעה של ערלה בין מאתיים נטיעות של היתר, ואי אפשר להכיר איזו נטיעה היא של ערלה – אסור ללקט לכתחילה את הפירות מהנטיעות, כי אז הרי מתבטלים פירות הערלה (שבאו מנטיעה שעלתה באחד ומאתיים). והדין הוא שלכתחילה אסור לערב איסור בהיתר כדי לבטל את האיסור. אבל בדיעבד, בטל.
הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש"מחובר לא בטל"3.
ב. כל הענינים של נגלה דתורה, הם הוראה גם בעבודה הרוחנית של האדם:
ישנו כלל בתורה, שמיעוט בטל ברוב. עלול איפוא אדם לחשוב: כיון ש"אתם המעט מכל העמים", איך יתכן שיהיה לבני ישראל הכוח שלא להיטמע ולא להתבולל בין אומות העולם, שביניהם הם נמצאים כבר מאות רבות של שנים?
על כך היא ההוראה: כיון שיהודים בכל מקום, היכן שרק נמצאים, הרי הם מחוברים למקורם, להקב"ה, אינם יכולים להתערב, והם תמיד "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב"4 – עם בפני עצמו.
כשם, שהקב"ה כביכול הוא "אני
הערות
- 1. ערלה פ"א מ"ו (גיטין נד, ב).
- 2. ביצה ד, ב. שו"ע יו"ד סי' צט, ה.
- 3. ראה מפרשים בערלה וגיטין שם. שד"ח כללים מערכת ב אות פג.
- 4. במדבר כג, ט.
משנה ערלה א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
נטיעה של ערלה. ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות. הרי זה לא ילקוט. ואם לקט יעלה באחד ומאתים. ובלבד שלא יתכוין ללקוט. רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים:
שולחן ערוך, יורה דעה צ״ט - הטקסט מספריא
חֲתִיכַת נְבֵלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרַת הֶתֵּר, עַצְמוֹת הָאִסוּר מִצְטָרְפִים עִם הַהֶתֵּר לְבַטֵּל הָאִסוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁעַצְמוֹת הַהֶתֵּר מִצְטָרְפִין עִם הַהֶתֵּר, אֲבָל הַמֹּחַ שֶׁבְּעַצְמוֹת אִסוּר מִצְטָרֵף עִם הָאִסוּר. וְגוּף הַקְּדֵרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת, לֹא עִם הָאִסוּר וְלֹא עִם הַהֶתֵּר. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים שֶׁלֹּא לְצָרֵף עַצְמוֹת הָאִסּוּר עִם הַהֶתֵּר לְבַטֵּל (הַגָּהָה אַחַת בְּש"ד בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ) וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמֹךְ אַמְּקִלִּין וּמַתִּירִין, כִּי כֵן עִקָּר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁעַצְמוֹת הָאִסוּר מִצְטָרְפִין עִם הַהֶתֵּר, כְּשֶׁנָּפְלָה חֲתִיכַת הַנְּבֵלָה לִקְדֵרַת הֶתֵּר כְּשֶׁהָיְתָה חַיָּה, אֲבָל אִם נִתְבַּשְּׁלָה (תְּחִלָּה) וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה לִקְדֵרַת הֶתֵּר, עֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ מִצְטָרְפִים עִם הָאִסוּר, לְפִי שֶׁבָּלְעוּ מִבְּשָׂר הַנְּבֵלָה כְּשֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה לְבַדָּהּ.
בִּשְׁאָר אִסוּרִים, חוּץ מִבָּשָׂר בְּחָלָב, חֲתִיכָה הַבְּלוּעָה מֵאִסוּר מִצְטָרֶפֶת לְבַטֵּל הָאִסוּר. הַגָּה: וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, כִּי קַיְמָא לָן בְּכָל אִסּוּרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, כְּדִלְעֵיל סִימָן צ"ב.
מְשַׁעֲרִים בָּרֹטֶב וּבַקִּיפָה (פֵּרוּשׁ הַדַּק דַּק שֶׁל בָּשָׂר וְתַבְלִין הַמִּתְאַסֵף בְּשׁוּלֵי קְדֵרָה) וּבַחֲתִיכוֹת. וּמְשַׁעֲרִין הַהֶתֵּר וְהָאִסוּר כְּמוֹ שֶׁבָּא לְפָנֵינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַּהֶתֵּר יוֹתֵר מִתְּחִלָּה וְנִתְמַעֵט בְּבִשּׁוּלוֹ וְנִבְלַע בַּקְּדֵרָה. וְהָנֵי מִלֵּי בְּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, אֲבָל אִם הוּא מִין בְּמִינוֹ מְשַׁעֲרִין גַּם בַּמֶּה שֶּׁבָּלְעָה הַקְּדֵרָה, וְעוֹמֵד בְּדָפְנֵי הַקְּדֵרָה. וּמְשַׁעֲרִים זֶה בְּאֹמֶד יָפֶה, וְרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַיִן, אֲבָל מַה שֶּׁכָּלָה וְאָבַד מֵחֲמַת הָאוּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף, שֶׁזֶּה כָּלָה לְגַמְרֵי.
אֵין מְבַטְּלִין אִסוּר לְכַתְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ נָפַל לְתוֹךְ הֵתֶּר שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר לְבַטְּלוֹ, אֵין מוֹסִיפִין עָלָיו הֶתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ. עָבַר וּבִטְּלוֹ, אוֹ שֶׁרִבָּה עָלָיו, אִם בְּשׁוֹגֵג, מֻתָּר. וְאִם בְּמֵזִיד, אָסוּר לַמְבַטֵּל עַצְמוֹ, אִם הוּא שֶׁלּוֹ, וְכֵן לְמִי שֶׁנִּתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ. וַאֲסוּרִים לְמָכְרוֹ גַּם כֵּן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִמַּה שֶּׁבִּטְּלוּ (אָרֹךְ כְּלָל כ"ד). וְלִשְׁאָר כָּל אָדָם, מֻתָּר. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁנִּתְעָרֵב יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ, אוֹ אֲפִלּוּ לַח בְּלַח לְמָאן דְּאָמַר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, כְּדִלְעֵיל סי' צ"ב. אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁבָּלְעָה אִסּוּר, לֹא מְהַנֵּי שֶׁנִּתּוֹסֵף אַחַר כָּךְ הַהֶתֵּר, דְּהָא אָמְרִינָן בֵּהּ חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה. (רַשְׁבָּ"א סי' תצ"ה עי' ס"ק י"ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם דְּלָא אַמְרִינָן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה לֹא מְהַנֵּי הַהֶתֵּר לְבַטֵּל, אֶלָּא אִם נִתּוֹסֵף קֹדֶם שֶׁנּוֹדַע הַתַּעֲרוֹבוֹת, אֲבָל אִם נוֹדַע הַתַּעֲרוֹבֶת קֹדֶם, לֹא מְהַנֵּי מַה שֶׁנִּתּוֹסֵף אַחַר כָּךְ. וּלְפִי זֶה, הָיָה צָרִיךְ הֶחָכָם הַמּוֹרֶה לְבַטֵּל אִסּוּר לַחֲקֹר אִם נִתּוֹסֵף הַהֶתֵּר לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע (אָרֹךְ כ' ל"ז). וְלֹא נָהֲגוּ כֵן.
אִסוּר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, אֵין מְעָרְבִין אוֹתוֹ בְּיָדַיִם כְּדֵי לְבַטְּלוֹ. וְאִם עָשָׂה כֵן, בְּמֵזִיד, אָסוּר. אֲבָל אִם נָפַל מֵעַצְמוֹ, וְאֵין בַּהֶתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ, מַרְבֶּה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְבַטֵּל אִסּוּר דְּרַבָּנָן אוֹ לְהוֹסִיף עָלָיו, כְּמוֹ בְּאִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא. וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וּבת"ה סִימָן צ"ד וּבְהַגָּהַת ש"ד וּרא"ה בב"ה ור"ן וּמָרְדְּכַי וַאֲגֻדָּה פ"ק דְּבֵיצָה). אִסּוּר שֶׁנִּתְבַּטֵּל, כְּגוֹן שֶׁהָיָה ס' כְּנֶגְדּוֹ, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ אַחַר כָּךְ מִן הָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן, חוֹזֵר וְנֵעוֹר וְנֶאֱסָר, לָא שְׁנָא מִין בְּמִינוֹ לָא שְׁנָא מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, לָא שְׁנָא יָבֵשׁ לָא שְׁנָא לַח, לָא שְׁנָא נוֹדַע בֵּינְתַיִם אוֹ לֹא נוֹדַע בֵּינְתַיִם. (הַגָּהוֹת ש"ד סִימָן נ"ט). כַּזַּיִת חָלָב שֶׁנָּפַל לַמַּיִם וְנִתְבַּטֵּל בְּס', וְאַחַר כָּךְ נָפַל מִן הַמַּיִם לִקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר, מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּבָּשָׂר ס' נֶגֶד הֶחָלָב, שֶׁהֲרֵי נִתְבַּטֵּל בַּמַּיִם (בְּאָרֹךְ). וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה.
אִם נִבְלַע אִסוּר מֻעָט לְתוֹךְ כְּלִי בָּשָׂר, אִם דַּרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ כְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּשֶׁפַע הֶתֵּר, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁהָאִסוּר מֻעָט וְאִי אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם, וּלְפִיכָךְ אִסוּר מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּבְלַע בִּקְדֵרָה אוֹ בְּתוֹךְ קַנְקַנִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבֶן יוֹמוֹ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם. אֲבָל אִם נִבְלַע בִּכְלִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְעִתִּים בְּדָבָר מֻעָט כִּקְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּשֶׁפַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּדָבָר מֻעָט וְיָבֹא לִידֵי נְתִינַת טַעַם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד גיטין נד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין יא גיטין נד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין לא גיטין נד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכו דיני רחיצה בשבת א גיטין נד, א
- שארית יהודה חידושים על גמרא סימן א גטין נד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכו דיני רחיצה בשבת גיטין נד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין גיטין נד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לג דין תיקוני התפילין ודיני הרצועות ושם נד, ב