936

עד שנמשחים בשמן המשחה (או על ידי עבודה)⁷, הרי ודאי שהגילוי מלמעלה על ידי הזמנה והכנה אינו בערך כלל לההמשכה וגילוי אלקות שבפ' פקודי, שהיתה שם כבר משיחה ועבודה.

ואלו הם הנקודות של ארבע הפרשיות בנוגע למשכן וכליו⁸: בפ' תרומה ותצוה מדובר על ציווי הקדוש ברוך הוא על המשכן וכליו – האתערותא דלעילא שלפני האתערותא דלתתא ונתינת כח לה (אלא שבזה עצמו ישנן שתי נקודות, הציווי על עשיית המשכן וכליו – בפרשת תרומה והציווי על עשיית בגדי כהונה – בפרשת תצוה)⁹; בפ' ויקהל מדובר בציווי משה לישראל ובקיום הציווי – עבודת הנבראים ואתערותא דלתתא ובפ' פקודי – המדריגה העליונה של אתערותא דלעילא שלאחר אתערותא דלתתא¹⁰.

ג. אלא שאף על פי שההמשכה של פ' ויקהל אין לה כל ערך להמשכה שבפ' פקודי – בכל זאת קוראים ברוב השנים את שתי הפרשיות ביחד, כי כשאין די זמן, יש להזדרז, ולהשיג בשבוע אחד, את מה שנדרש עבורו שבועיים.

אין פירוש הדבר, שיש לצאת מהזמן, שכן כל ענין המשכן ומקדש הרי הוא "דירה בתחתונים" בתוך זמן ומקום; אלא שהכוונה היא שבזמן עצמו לא יהיו מוגבלים כל כך – בזמן עצמו תורגש ההשפעה שלמעלה מהזמן¹¹.

ד. השפעת "למעלה מן הזמן" בתוך הזמן, חיבור של מעלה עם מטה, מתבטא גם בחיבור שתי הפרשיות ויקהל ופקודי. הנקודה של ויקהל היא עבודת הנבראים, והנקודה של פקודי היא המשכה מלמעלה, והחידוש בזה, שצריך לחבר את שניהם יחדיו. וזוהי הקדמה והכנה לגילוי של לעתיד, שיהיה "ושמתי כדכד, כדין וכדין"¹².

(משיחת ש"פ ויק"פ תשכ"א)

ה. הוראה נוספת יש בחיבור פ' ויקהל עם פ' פקודי: בין ציווי הקב"ה למשה על עשיית המשכן וכליו (בפ'