911

ברוחניות) לעשירים ועניים. את העשיר מתארים כמי שהכל אצלו זהב², ואת העני – כמי שמטבעותיו נחושת³.

ואולם בכל אדם, ללא יוצא מן הכלל, יהיו עניניו ורגשותיו הפנימיים או החיצוניים איך שיהיו, לעולם קיימת אצלו בשלימות נקודת היהדות ("דאס פינטעלע איד") הרצון לקיים את רצון הקב"ה, כפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ^* היה אומר: יהודי אינו רוצה, ואינו יכול להיות מנותק מאלקות. ודבר זה נקרא בשם מזבח, שפירושו זביחה והבאת קרבן לה' יתברך.

אומרת המשנה שהן אותם שהם בבחינת מזבח הזהב – עשירים – והן אלו שהם בבחינת מזבח הנחושת – עניים – כאשר הם נזכרים שהם בחינת מזבח, היינו שהרצון הפנימי, והאמיתי שלהם הוא לזבוח את יצר הרע ולקיים את רצון הקב"ה, "אזי אינן מקבלים טומאה" והטעם לכך הוא, מפני שהן כקרקע, כשם שהקרקע הכל דורכים עליה, כך (כבנוסח התפילה: ונפשי כעפר לכל תהיה) אין להם כל רצון עצמי כי אם הרצון שגילה לנו השי"ת בתורה הק'.

דברי ר' אליעזר (בן הורקנוס) הנקרא ר' אליעזר הגדול, שהיה שקול כנגד כל חכמי ישראל⁴, ועל אף גדולתו, לא תפס כל מקום בעיני עצמו, עד שכדברי הגמרא⁵, מעולם לא אמר דבר מה שלא שמע מרבותיו. לפיכך גם ראה מיד בכל אדם מישראל את פנימיותו, את נקודת היהדות שבו, ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד⁶, כי כל חיי האדם הם קיום תורה ומצוות. ולימד לתלמידיו את הדרך, לפיה השכל העצום ביותר בא ביחד עם ההתבטלות המוחלטת, כפי שהדבר משתקף בשיטתו "מעולם לא אמר דבר מה שלא שמע מרבותיו".

וחכמים אומרים, כי דרך זו היא קיצונית מדי לגבי הכל ואין כולם יכולים ללכת בה, על כן הם מתחשבים גם בחיצוניות של האדם: קורה לעיתים שאדם נכשל ח"ו, ובמיוחד מצוי הדבר ב"מזבח הזהב" ששקוע עתים תכופות בענינים שב"זהב" עד שמביאים אותו לפי שעה לא לקיים את רצון הקב"ה, וכן עניים (מזבח הנחושת), מתוך שהשגת הממון עולה להם בקושי רב, עלולים גם הם לעבור