904
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להיות מדוייקת, כמפורט בדיני התורה – ויחד עם זאת היה נראה במשכן ובמקדש בגלוי בעיני בשר כיצד במידות גופא בא לידי ביטוי ה"למעלה ממדידה וגבול", החיבור של גבול ובלי גבול ביחד, כפי שהמשנה מספרת על ה"עשרה ניסים"23 שהיו בבית המקדש. ובפרט בקדשי־קדשים (עיקר בית המקדש)24 בו היה "מקום הארון אינו מן המדה"25 (היינו שאף שלארון היתה מדה של "אמתים וחצי וגו'"26, לא היה תופס הארון מקום במדידת עשרים האמות של קדשי קדשים), שם התבטא בגילוי כח עצמותו ית', שדוקא הוא יכול לחבר את שתי ההפכים של מקום ובלי מקום.
לכן נקשרו גם הקרבנות והתפלה במקום המקדש. כי עבודת הקרבנות והתפלה27 היא להגיע לדרגת האלקות הנעלית מכל תואר, שאין לתארה גם בתואר של "בלי גבול", כאמור לעיל. לכן גם עבודתם צריכה להיות קשורה עם הגבלה של "למטה ביותר": אילו לא היו התפלה והקרבנות מוגבלים במקום גשמי, אי אפשר היה להגיע אלא לדרגת האלקות שלמעלה ממקום, בלי גבול; אבל לא זהו עצמותו ית'. במה מתבטא עצמות? בהתחברות של למעלה ממקום עם מקום28.
(ואכן באותם זמנים שהיו מקריבים קרבנות על הבמות, לא היה להם מקום מסויים – לא היתה לקרבנות אותה מעלה של הקרבנות שהקריבו במשכן ובמקדש, ולכן נוספו בקרבנות המשכן והמקדש הלכות רבות (הגבלות), יתר על כן – במשכן ומקדש היו מקריבים קרבנות כאלו שלא היו יכולים להקריבם על הבמות כלל)29.
ד. על פי זה גם יובן שמתוך משכן ומקדש עצמם – בית המקדש היה במדריגה נעלית יותר מהמשכן30; המשכן לא היה מוגדר וקבוע תמיד במקום אחד בעולם, כי אם היה מובל
הערות
- 23. אבות פ"ה, מ"ה.
- 24. טושו"ע או"ח רסצ"ד.
- 25. יומא כא, א וש"נ.
- 26. שמות כה, י. ראה לעיל ע' 145.
- 27. כי רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס (ראה זח"ב רלט, א. זח"ג כו, ב), וכן תפלה ענינה – יהי רצון, המשכת רצון חדש מבעל הרצון. אלא שתפלה, להיותה עבודה רוחנית (אינה למטה ביותר – בערך הקרבן גשמי), ובמילא אינה מגעת במקום נעלה כ"כ כקרבנות, אפשרית בכל מקום ורק שצריכה להיות מכוונת לצד המקדש, וגם התפלה עצמה אף שצריכה להיות בביהכ"נ מקדש מעט, אי"ז לעיכובא בדיעבד, משא"כ קרבנות שהם בגשמיות מוכרחים להיות (בשעת איסור הבמות) במקום המשכן ומקדש דוקא. עיין לקו"ת ר"פ פנחס.
- 28. שמטעם זה, הי' הקמת המשכן ביום השמיני דוקא למילואים, וכן גם הענין ותצא אש גו' ותאכל, כי חיבור גבול ובל"ג הוא בכחו של בחי' שמיני דוקא (ראה לעיל ע' 66 וע' 88).
- 29. זבחים פי"ד. מגילה ט, ב. הובא ברש"י דברים יב, ח.
- 30. ראה זבחים שם דביהמק"ד דוקא הוא "מנוחה". נת' בתו"א ר"פ ויגש. לקו"ת ברכה ד"ה מזמור שיר סעיף ג. וש"נ.
משנה אבות ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
רש"י על דברים י״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים וגו'. מוּסָב לְמַעְלָה עַל כי אתם עברים את הירדן וגו', כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מִיָּד אַתֶּם מֻתָּרִים לְהַקְרִיב בְּבָמָה כָּל י"ד שָׁנָה שֶׁל כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, וּבַבָּמָה לֹא תַקְרִיבוּ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִים פה היום בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא עִמָּכֶם וְנִמְשַׁח וְהוּא כָשֵׁר לְהַקְרִיב בּוֹ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת, אֲבָל בְּבָמָה אֵין קָרֵב אֶלָּא הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב, וְזֶהוּ איש כל הישר בעיניו, נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַ"יְ שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לַהֲבִיאָם וְלֹא עַ"יְ חוֹבָה, אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה (שם; זבחים קי"ז):
לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים וגו׳ YE SHALL NOT DO AFTER ALL [THE THINGS] THAT WE DO [HERE THIS DAY] — This refers back to what is stated above (Deuteronomy 11:31) “for ye shall pass over the Jordan etc.”, the meaning being: when ye have crossed the Jordan, you are at once permitted to offer on Bamahs, during all the fourteen years of subjugating and dividing the land amongst the tribes: but on these Bamahs you must not sacrifice all that you sacrifice “here this day”, in the Tabernacle that is with you and that has been anointed and is thus fit to offer sin and guilt offerings and vows and free-will offerings on it, whilst on a Bamah only that may be sacrificed which has been made the subject of a vow or a free-will offering. And that is the meaning of איש כל הישר בעיניו, “every man whatsoever is right in his eyes” — vows and free-will offerings which you dedicate because it is pleasing in your eyes to bring them, and not because of an obligation imposed upon you, such may you offer on Bamahs, but not sacrifices that are to be offered in consequence of an obligation (sin and guilt offerings) (Sifrei Devarim 65:4; Zevachim 117b).
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 2
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בהר, ט"ו אייר, ה'תשי"ט. לקו"ש ח"ג ע' 904
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל לקו"ש ח"ג ע' 904
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל לקו"ש ח"ג ע' 904
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

