904

להיות מדוייקת, כמפורט בדיני התורה – ויחד עם זאת היה נראה במשכן ובמקדש בגלוי בעיני בשר כיצד במידות גופא בא לידי ביטוי ה"למעלה ממדידה וגבול", החיבור של גבול ובלי גבול ביחד, כפי שהמשנה מספרת על ה"עשרה ניסים"²³ שהיו בבית המקדש. ובפרט בקדשי־קדשים (עיקר בית המקדש)²⁴ בו היה "מקום הארון אינו מן המדה"²⁵ (היינו שאף שלארון היתה מדה של "אמתים וחצי וגו'"²⁶, לא היה תופס הארון מקום במדידת עשרים האמות של קדשי קדשים), שם התבטא בגילוי כח עצמותו ית', שדוקא הוא יכול לחבר את שתי ההפכים של מקום ובלי מקום.

לכן נקשרו גם הקרבנות והתפלה במקום המקדש. כי עבודת הקרבנות והתפלה²⁷ היא להגיע לדרגת האלקות הנעלית מכל תואר, שאין לתארה גם בתואר של "בלי גבול", כאמור לעיל. לכן גם עבודתם צריכה להיות קשורה עם הגבלה של "למטה ביותר": אילו לא היו התפלה והקרבנות מוגבלים במקום גשמי, אי אפשר היה להגיע אלא לדרגת האלקות שלמעלה ממקום, בלי גבול; אבל לא זהו עצמותו ית'. במה מתבטא עצמות? בהתחברות של למעלה ממקום עם מקום²⁸.

(ואכן באותם זמנים שהיו מקריבים קרבנות על הבמות, לא היה להם מקום מסויים – לא היתה לקרבנות אותה מעלה של הקרבנות שהקריבו במשכן ובמקדש, ולכן נוספו בקרבנות המשכן והמקדש הלכות רבות (הגבלות), יתר על כן – במשכן ומקדש היו מקריבים קרבנות כאלו שלא היו יכולים להקריבם על הבמות כלל)²⁹.

ד. על פי זה גם יובן שמתוך משכן ומקדש עצמם – בית המקדש היה במדריגה נעלית יותר מהמשכן³⁰; המשכן לא היה מוגדר וקבוע תמיד במקום אחד בעולם, כי אם היה מובל