878

נרדפים על ידי פרעה וחילו, שעל פי טבע היו חייבים לנצח את בני ישראל¹⁰. ההשלמה הסופית של יציאת מצרים היתה איפוא – בשעת קריעת ים סוף¹¹. לכן נאמר בתוספתא¹², שצריך להזכיר קריעת ים סוף בכל יום, כשם שצריך להזכיר יציאת מצרים בכל יום; כי כל עוד נמצאים לפני קריעת ים סוף אין היציאה ממצרים מושלמת (כן הוא גם בעבודה הרוחנית של יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום).

מכך שקריעת ים סוף, גמר יציאת מצרים, היתה יכולה להיות רק לאחר שלילת כל דעות ארבע הכתות, וציות לקול ציווי הקדוש ברוך הוא: "ויסעו" – מובן, שגם ב"יציאת מצרים" הרוחנית של "בכל דור ודור וכל יום ויום"¹³, צריכה להיות ההנהגה של "ויסעו"; ואילו לפי ההנהגה של כל אחת הדעות מד' הכתות, אפילו בהנהגה של "ונצווח כנגדן", אי אפשר לצאת ממצרים לגמרי.

ג. בעבודה הרוחנית של יציאת מצרים, צריך להיות, בכללות, שני הדברים: ההתחלה של יציאת מצרים, והגמר – קריעת ים סוף.

לכל לראש, צריך לצאת מה"מצרים" וההגבלות של הנפש הבהמית המגבילות את נפש האלוקית. יהודי צריך לדעת, שעל אף היותו שרוי בעולם הזה, עולם הקליפות, בו הרשעים גוברים¹⁴ – אין שליטה עליו לאף אחד, אין הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. יהודי עובד רק את הקב"ה: "עבדי הם – ולא עבדים לעבדים"¹⁵, גם אם היצר הרע ונפש הבהמית, פרעה ומצרים, מתאמצים להגביל, במצרים וגבולים שלהם, את כוחות נפש האלוקית ולשעבדם, ורצונם ליטול מהאדם בישראל את תענוגו בתורה ומצוות¹⁶ – ניצב היהודי בתנועה של קבלת עול, הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, לעבוד את הקב"ה בלבד, ולא את פרעה מלך מצרים, בכל הנוגע לפועל