852

שאדמו"ר הזקן נולד, לא היתה נשמתו כלל בעולם הזה. במילא, בעת הסתלקותו של אדמו"ר הזקן היתה שמחה רבה מאד וגדולה מהשמחה שהיתה בעת הסתלקות הצדיקים שאצלם לא היה ענין נשמה חדשה, משום שזה היה ענין חדש, שאירע לראשונה.

כאמור לעיל, חוזרים ונשנים מידי שנה⁶ אותם ענינים שהיו בפעם הראשונה. בכל שנה – כשמגיע יום כ"ד טבת, יום פטירת אדמו"ר הזקן – מאיר ונמשך אותה שמחה גדולה (ובכל שנה – באופן נעלה יותר)⁷, שהיתה בשנת הסתלקותו (תקע"ג).

ג. בין שאר הענינים פועלת השמחה גם להסיר מדידות והגבלות, "שמחה פורץ גדר".

יתן הקב"ה, שכל אלו שיש להם שייכות לאדה"ז – בין אלו שיש להם אליו שייכות רוחנית, ש"הולכים באורחותיו", אם במעשה, אם בדיבור, אם במחשבה; בין אלו שמוצאם מגזע שלו, כי "האב זוכה לבן"⁸, ללא הבדל מהו מצבו של הבן, כי הרי בן הוא – שיוסרו אצלם כל המדידות והגבלות, שיומשך להם כל המצטרך להם, בין בגשמיות, בין ברוחניות, ושתהיה ההמשכה ללא כל מניעות, "עד מהרה ירוץ דברו"⁹.

יתן הקב"ה שיהיו "הולכים באורחותיו", במחשבה דיבור ומעשה עד בחיי היום יומיים; וביחוד – שילמדו תורת החסידות – שעל זה מסר אדה"ז את נפשו – ולהתנהג במנהגיה והדרכותיה.

(משיחת ש"פ וארא תשי"ז)

ד. אצל אדמו"ר הזקן היתה קופסת טבק מוכספת ללא מכסה. הסיבה לכך היתה, משום שהמכסה היה מבריק, ואדמו"ר הזקן השתמש בזה לכוין את התפילין שבראש, שיהיו מונחים במקום הנכון.

כאשר שוחחו על כך בנוכחות הצמח־צדק, נאמר שאדמו"ר הזקן שבר את מכסה הקופסא, אמר הצמח־צדק שענינו של הסבא לא היתה לשבור; הוא לא שבר, לא את עצמו ולא את הזולת. אלא מסתמא היה המכסה מחובר לקופסא על ידי חוט, והסבא הוציא את החוט המחבר.

אצל הצמח־צדק היה כל כך בטוח וברור שאדמו"ר הזקן לא שבר, עד