851

בלימוד; ולאחר ההתמדה – מוכרח הוא לרוץ לעסק, ובמילא אין לו זמן לתת צדקה ולעשות לטובת יהודי שני. כך גם ישנם יושבי אהל ותלמידי הישיבות, העוסקים בצדקה דוקא בזמן הקבוע ללימוד התורה.

ולעתים קרובות דרכם של אלו ה"נשמות התועות", שדוקא בקו השני, שאינו שייך להם, הרי התעסקותם היא במרץ וחיות (אבל רק בתחילה). ואף אמנם הם עניני קדושה, אבל כיון, שאין זה תפקיד של נשמה זו, הרי זה ענין של "וימררו את חייהם", כי מנצלים את החיות של נפש האלוקית לענינים שאינם תפקידה – עד ובאופן המפריעים לתפקיד⁴⁰.

יג. משום כך גם היתה היציאה מגלות מצרים על ידי "משכו וקחו לכם", בכך שלקחו את הע"ז של מצרים (כבש) ושחטו אותו לעיני המצריים, שדבר זה בא הרי מכח שאין לו קצבה, מסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת. עם זה ניצלו את תוקף הנפש האלוקית והשתמשו בו במקומו הנכון, כציווי הקב"ה. וזה הביא את ה"חרות", כהלשון של תיקוני זוהר: "חרות מטפשותא"⁴¹, – שהשיגו את הדעת הנכונה, להבחין מה בא מנפש האלוקית ומה מקורו מנפש הבהמית וממה שלמטה מזה. זהו מובנו של יציאת מצרים ברוחניות, שהכוחות של נפש האלקית יצאו מגלות מצרים, ומכך באה הגאולה גם בגשמיות.

(מלוקט משיחות

ליל ב' דחג הפסח תשי"ט ותש"כ)