840
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אצל יעקב אבינו, כשהיה ירא מעשו: "פן יבא והכני אם על בנים", שיחד עם התפלה והבטחון בהקב"ה הכין גם כלים בדרך הטבע – דורון (מתנה לעשיו) ומלחמה – שעל ידם תבוא הצלתו. מדוע איפה, נענש יוסף הצדיק על שעשה כלי בדרך הטבע להצלתו מבית האסורים?
אלא משום שבדרגא זו שעמד בה יוסף, – כאמור לעיל, שהיה דבוק בבחינת הסובב של אלקות שהיא נעלית מלהיות מקור לנבראים, – לא היה זקוק להכנות וכלים בדרך הטבע, וממנו נדרשת מדריגה נעלית יותר של בטחון, ללא כל אמצעי של הנהגת הטבע, שעל בטחון זה נאמר38: "טוב לחסות בהוי' (בחי' סובב) מבטוח באדם" (העליון, בחי' ממלא).
ט. והנהגה כזו שלמעלה מן הטבע ראו גם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר. הוא הבקיע את כל ההעלמות וההסתרים של הטבע באופן כה גלוי, שלא ראו כל כך אצל אף אחד מרבותינו נשיאינו. מלבד זאת שנאסר הרבה פעמים39, גם אופן מאסרו היה קשה יותר, עד ששפטו אותו בפועל ממש לעונש מות, ר"ל (אדמו"ר הזקן בעת מאסרו היה רק בסכנת עונש זה, אבל בפועל לא הוציאו עליו גזר דין זה, אבל על הרבי גזרו עונש זה, ה"י). זאת ועוד: בין אלו שאסרו את הרבי, ניהלו את חקירתו ועינוהו במאסרו, היו בעלי בחירה (יהודים), ועל בעלי בחירה הרי הקב"ה, כביכול, אינו שליט, כמאמר: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"40, שבנוגע לענינים של יראת שמים, ושל תורה ומצוות, נמסרה כל השליטה בידי אדם שיוכל לעשות כפי בחירתו.
זהו גם ביאור הדבר, שאמר ראובן לאחיו לגבי יוסף: "השליכו אותו אל הבור גו' ויד אל תשלחו בו"41, שהם עצמם לא יפגעו בו רק ישליכוהו לבור. לכאורה אינו מובן: כיון שבבור היו נחשים ועקרבים42, במה עדיף להשליך לבור מאשר אופן אחר של שליחת יד? הרי על פי תורה ודאי היה שימות בבור, כפי ההלכה43, שמעידין כו' – כשבאים עדים ומעידים שפלוני נפל לבור של נחשים ועקרבים מותר לאשתו להנשא לאחר. התשובה לכך: אף שהשבטים סברו שהוא מחוייב מיתה44, טען ראובן, שלא יסמכו על
הערות
- 38. תהלים קיח, ב. לקו"ת דברים צא, ב.
- 39. ראה ליקוט לד ואילך (נדפס בלקו"ד ע' תרט).
- 40. ברכות לג, ב. וש"נ.
- 41. בראשית לז, כב.
- 42. שבת (כב, א) הובא בפרש"י עה"ת שם.
- 43. יבמות קכא, א. שו"ע אה"ע סי' יז סעיף כט. וראה בעצי ארזים שם דת"ק בירוש' שם פליג על הבבלי וס"ל דאין מעידין דחיישינן לנס כיוסף.
- 44. אור החיים וישב (לז, כ). ספורנו שם. ועוד.
שולחן ערוך, אבן העזר י״ז:כ״ט - הטקסט מספריא
אֵין מְעִידִין עַל הָאָדָם שֶׁמֵּת אֶלָּא כְּשֶׁרָאוּהוּ כְּשֶׁמֵּת וַדַּאי וְאֵין בּוֹ סָפֵק. כֵּיצַד, רָאָהוּ שֶׁנָּפַל לְגֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֵין מְעִידִין עָלָיו, שֶׁמָּא לֹא הָיוּ רְעֵבִים וְלֹא אֲכָלוּהוּ. אֲבָל אִם נָפַל לַחֲפִירַת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מְעִידִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁדּוֹחֲקָן כְּשֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם מַזִּיקִין אוֹתוֹ:
אור החיים על בראשית ל״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
וְעַתָּה לְכוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ לְכוּ, שֶׁקוֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ הוּא אֶצְלָם הֵם יֵלְכוּ לִקְרָאתוֹ, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה בְּאוֹתוֹ עֵת עַצְמוֹ לְכוּ. וְטַעְמָם לְצַד הַזְּרִיזוּת וְהַמְּהִירוּת אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לִסְבּוֹל עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא עִכְּבוּ בְּהַגִּיעוֹ אֶצְלָם אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר בָּא עָשׂוּ מַה שֶׁעָשׂוּ, וְאָמְרָם וְנַהַרְגֵהוּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא כו:) עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אָדָם אֶחָד אִם כֻּלָּם יַחַד פְּטוּרִים. לָזֶה נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ וְנַהַרְגֵהוּ יַחַד, שֶׁבָּזֶה יִהְיוּ פְּטוּרִים מִדִּינֵי אָדָם:
וְאָמְרוֹ וְנַשְׁלִיכֵהוּ וְגוֹ׳ וְאָמַרְנוּ – פֵּרוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁנַּשְׁלִיכֵהוּ בַּבּוֹרוֹת, מִן הַסְּתָם חוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס הַמְּצוּיִים בַּבּוֹרוֹת יֹאכְלוּהוּ, וּבָזֶה נוּכַל לוֹמַר ״חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״, לֹא שֶׁיֹּאמְרוּ ״חַיָּה רָעָה הֲרָגָתְהוּ״, וּבָזֶה אֵין מוֹצִיאִין מִפִּיהֶם דְּבַר שֶׁקֶר.
וְאִם תֹּאמַר: עַל מִי סָמְכוּ שִׁבְטֵי יָהּ לַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַה גַּם נֶפֶשׁ צַדִּיק אֲחִיהֶם? וַהֲגַם שֶׁיָּעֲצוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינָם חַיָּבִין כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אַף עַל פִּי כֵן אֵינָן פְּטוּרִים מִדִּינֵי שָׁמַיִם, וַה׳ יָבוֹא בְּמִשְׁפָּט.
אוּלַי שֶׁהָאַחִים דָּנוּ בּוֹ דִּין עֵד זוֹמֵם, כִּי מָצִינוּ שֶׁהוּא הֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁיִּתְחַיְּבוּ מִיתָה עַל עֵדוּתוֹ. הַהוּא אָמַר שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, הַהוּא אָמַר שֶׁהֵם בַּעֲלֵי עֲרָיוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶם בְּנֵי נֹחַ מִתְחַיְּבִים מִיתָה, וּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פִּי עֵד אֶחָד בְּלֹא עֵדִים וּבְלֹא הַתְרָאָה וְעַל עֵדוּת הַקְּרוֹבִים גַּם כֵּן (רמב״ם הלכות מלכים פרק ט). אֲשֶׁר עַל כֵּן דָּנוּ בּוֹ מִשְׁפַּט עֵד זוֹמֵם וּפְטוּרִים הֵם מִדִּינֵי שָׁמַיִם. אֶלָּא דִּלְצַד דִּינֵי אָדָם אֵינָם פְּטוּרִים כִּי אֵין לָהֶם הֲזָמָה, לָזֶה נִתְחַכְּמוּ לַהֲמִיתוֹ כֻּלָּן יַחַד שֶׁבָּזֶה אֵין חִיּוּב לְכֻלָּן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אֲבָל לְדִין הַשָּׁמַיִם הֵם פְּטוּרִים מִטַּעַם שֶׁיָּדְעוּ נֶאֱמָנָה כִּי הוּא בִּקֵּשׁ לְהָרְגָם. וְכָל זֶה הוּא סִבַּת הַסִּבּוֹת לַעֲשׂוֹת ה׳ אֲשֶׁר זָמַם. וְאוּלַי שֶׁרָמְזוּ בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה לְבַסּוֹף וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְעַתָּה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרק כא) וְאֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.
וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ וְגוֹ׳. נִתְכַּוְּנוּ לְהוֹכִיחַ כִּי דִּבֵּר שֶׁקֶר בַּחֲלוֹמוֹתָיו, אוֹ לְצַד כִּי רַעְיוֹנָיו עַל מִשְׁכָּבוֹ סְלִיקוּ, וְהָרְאָיָה כְּשֶׁיַּהַרְגוּהוּ זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי הָיָה בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ אוֹ רַעְיוֹנָיו וְכוּ׳:
ספורנו על בראשית ל״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
וְעַתָּה לְכוּ. הִזְדָּרְזוּ וְהִסְכִּימוּ לְהָרְגוֹ.
וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. פֶּן יִקְצֹף וִיקַלֵּל אוֹתָנוּ.
וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו. הַחֲלוֹמוֹת שֶׁסִּפֵּר שֶׁהָיוּ מוֹרִים שֶׁיַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְיִמְלֹךְ עָלֵינוּ, הִנֵּה אָז נִרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ חֲלוֹמוֹת שֶׁקֶר, כִּי יַעֲלוּ בְּתֹהוּ וְיֹאבְדוּ בְּלִי קִיּוּם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.