831
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. בסיום פרשת ויחי מספרת התורה, על בשורת יוסף לישראל על הגאולה "ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת גו'". הן הירידה למצרים באה על ידי יוסף: בגללו באו יעקב ובניו למצרים, והן היציאה ממצרים באה על ידי יוסף: הוא השמיע את הבשורה ונתן את הסימן1 ולא סימן גרידא – אלא גם את הכח2 שיהיה "והעלה אתכם מן הארץ הזאת".
כדי להבין את שייכות גלות מצרים ויציאת מצרים ליוסף, יש להקדים (ביאור) מעלתו של יוסף, שבכמה ענינים עמד בדרגא נעלית לא רק מאחיו השבטים כי אם גם מיעקב אבינו. שמשום שברוחניות היה – בענינים הנ"ל – נעלה מהם, היה3 גם בגשמיות במקום מלך, והשבטים ויעקב השתחוו לו, כפי שנראה קודם בחלום יוסף ואחר כך נתקיים בפועל: השבטים – רבות פעמים4 – וכן יעקב, כמסופר בתחילת הפרשה "וישתחו ישראל על ראש המטה".
שהרי כל הדברים ואירועי העולם הגשמי משתלשלים ונובעים מן הדברים והמאורעות ברוחניות. ובפרט בנוגע לחיי האבות והשבטים, שכל חייהם היו רוחניות – כדברי אדמו"ר הזקן בתניא5: "שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה" – הרי ודאי שכל הקורות אותם בגשמיות, גם זאת שיעקב והשבטים השתחוו ליוסף, הוא משום שברוחניות עמד יוסף במדריגה נעלית מהם.
ב. בענין מעלתה של מדריגת יוסף, לגבי דרגת השבטים והאבות, מבואר באריכות בתורת החסידות, שהאבות והשבטים היו "רועי צאן", והתנזרו מעניני העולם העלולים להפריע להם בעבודתם; אבל יוסף היה משנה למלך, תפקיד הקשור עם טרדות גדולות ביותר, ובפרט במצרים, הנקראת "ערות הארץ"6 – ואף על פי כן לא הפריע הדבר ליוסף לעמוד באותה שעה בתכלית הדבקות לאלקות.
זהו גם הטעם לכך שהתורה מספרת7:
הערות
- 1. תרגום יונתן (ויחי נ, כח). תנחומא פ' שמות כד.
- 2. עיין ד"ה לך – תרכ"ז.
- 3. תו"ח ויחי קג, סע"ב. לעיל ע' 81 ובהמצוין שם.
- 4. ה' פעמים (ב"ר פפ"ד, יו"ד).
- 5. אגה"ק סכ"ז.
- 6. בראשית מב, ט. וראה קה"ר פ"א, ד.
- 7. בראשית מב, ח. תו"ח ויחי קד, ד (כפירוש הראשון). תו"א קג, (כפירוש שבהחצע"ג).
מדרש תנחומא, שמות כ״ד - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ וְגוֹ'. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. סִימָן זֶה הָיָה מָסוּר בְּיָדָם מִימוֹת אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וְיַעֲקֹב מָסַר לְיוֹסֵף, וְאָמַר לָהֶם: כָּל גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר לָכֶם פָּקֹד פָּקַדְתִּי, הוּא הַגּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְאָמַר פָּקֹד פָּקַדְתִּי, מִיָּד וַיַּאֲמֵן הָעָם. אָמְרוּ לָהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: בּוֹאוּ עִמָּנוּ וְנֵלֵךְ אֵצֶל פַּרְעֹה. הָלְכוּ עִמָּהֶם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְגַנְּבִין עַצְמָן וְנִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד, שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהָלְכוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפַּלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה הָלְכוּ כֻּלָּם, שֶׁלֹּא נִמְצָא מֵהֶם אֶחָד, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכָךְ עֲשִׂיתֶם, חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם. אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הֶחֱזִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב (שמות כד, יד). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא רְאִיתֶם כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם אוֹר כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וְגוֹ' (ישעיה כד, כג).
בראשית רבה פ״ד:י׳ - הטקסט מספריא
וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא (בראשית לז, ה), אָמַר כָּךְ יִהְיוּ הַנְּבִיאִים מוֹכִיחִין אֶתְכֶם, (מיכה ו, א): שִׁמְעוּ נָא אֶת אֲשֶׁר ה' אֹמֵר. (בראשית לז, ז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, אַתֶּם כּוֹנְסִין פֵּרוֹת, וַאֲנִי כּוֹנֵס פֵּרוֹת, שֶׁלָּכֶם רְקֵיבִים וְשֶׁלִּי עוֹמְדִין. (בראשית לז, ז): וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אַחָא, רַבִּי לֵוִי אָמַר עֲתִידִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְמִים לִפְנֵי עֲגָלָיו שֶׁל יָרָבְעָם וְלֵאמֹר (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב אַחָא עֲתִידִים אַתֶּם לְהַעֲלִים עָלַי דְבָרִים לִפְנֵי אַבָּא לוֹמַר (בראשית לז, לג): חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, וּמַאן קָאֵים לֵיהּ מִשְׁתִּיקוּתָא דְּאִמָּא. קָמָה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ. (בראשית לז, ח): וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעָנוּ אוֹתוֹ בְּעַיִן רָעָה לְפִיכָךְ מַעֲמִיד רְשָׁעִים, וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעָנוּ אוֹתוֹ בְּלָשׁוֹן כָּפוּל, לְפִיכָךְ הוּא מַעֲמִיד מְלָכִים.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר ה'תשי"ט. לקו"ש ח"ג ע' 831
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"כ לקו"ש ח"ג ע' 831
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.