812

שהיה בן שבעה נימין אלא של שמונה נימין¹⁰ – שזהו לא רק הגילוי של למעלה מסדר השתלשלות, כאמור לעיל, כי אם יש כאן המשכת העצמות, אמיתית ענין הבלי גבול, המחבר את שני הענינים: השתלשלות (צדיקים) ולמעלה מסדר השתלשלות (תשובה).

ד. על פי זה יובן מה שהרמב"ם מביא את גודל השלום בהלכות חנוכה דוקא: שלום הרי פירושו איחוד של שני דברים הפכיים ומנגדים זה לזה¹¹. בניגוד ישנן כמה דרגות. ובעניננו: השלום וההתאחדות של כל עניני הבית לתכלית אחת של "ושכנתי בתוכם", ובפרט ה"כנגדו" של האשה (ביתו זו אשתו)¹² ולעשות כל הצריך להפכה ל"עזר"¹³ – שלום ביתו על ידי נרות שבת¹⁴. ניגוד גדול יותר (ובמילא – שלום גדול יותר) הוא, נגוד חושך (משתשקע החמה) ואור, השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות. וזהו ענין חנוכה: (א) ענין עבודת התשובה, שגם החושך יואר (שלום וחיבור של דברים נפרדים – עם אלקות); (ב) חיבור שתי העבודות: צדיקים ובעלי תשובה, השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות.

אבל כאשר אין לאדם די כח – מובן שעליו להתמסר ב"ושכנתי בתוכם" בביתו, ולא בהארת את החוץ – עליו להדליק נרות שבת – שלום בית עדיף.

(משיחת ש"פ וישב תשכ"ב)

ה. נרות חנוכה נבדלים משאר נרות של מצוה, – אפילו מנרות המקדש – אף שנרות חנוכה מקורם בנרות המקדש – בכך ששאר נרות מצוה הם אמצעי בלבד לתכלית מסויימת שמשיגים על ידי הנרות, אבל נרות חנוכה, הם עצמם הכוונה והתכלית.

נרות של מצוה נחלקים בכלל לשני סוגים: (א) נרות העשויים לכבוד, כמו נרות בית הכנסת וכיו"ב, שמדליקים אותם בבית הכנסת לכבוד, ולא מפני אורם; שלכן אי אפשר לברך עליהם ברכת בורא מאורי האש, להבדלה¹⁵; (ב) נרות המדליקים אותם כדי שיאירו, כנרות שבת שמדליקים אותם