638
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וסיכומו של דבר הוא שבמקום למעט בזמן זה בעובדין דחול ולהתמסר יותר לתורה ולעבודה – נעשה היפוכו של דבר: ממעטים בתורה ועבודה ומתמסרים יותר לענינים גשמיים. "
ח. הרי לכל דבר מקור בתורה. גם ענין זה – ההתנהגות האמורה – מקורה בתורה והתחלתה בדבר טוב.
ב"ברכי יוסף" כתוב12 שהרבנים העוסקים תמיד בגופי הלכות ובחיבורים היו בחדש אלול מניחים מקצת למודם ומוסיפים בתפלות ובתחנונים.
כך אירע שממעטים בהלכות ובחיבורים, אך לא הכל מגיעים לחלק השני – להוסיף בתפלות ובתחנונים, בדרך – נחים ונרדמים.
ט. אמנם נאמר "ואשימם בראשיכם", ואשימם – חסר יו"ד, לומר שהאשמה תלויה בראשים13, ולפי זה אשמה ההנהלה בכך שסדרי הזמנים של חדשי אלול ותשרי אינם " כפי הדרוש, אך אין בדבר זה אלא נימוק לדרוש את התיקון מן ההנהלה, ואילו לתלמידים עצמם אין בזה כל תירוץ והתנצלות. התלמידים אינם צריכים להתחשב בכך שההנהלה דורשת זאת מהם או לאו, עליהם לדאוג לניצול זמני אלול ותשרי להוסיף בתורה ועבודה, למעט " בענינים גשמיים ולהוסיף בענינים רוחניים. כן – להניח מקצת למודם בהלכות ובחיבורים, ולהוסיף בתפלות ובתחנונים.
לגבי עשרת ימי תשובה נאמר
דרשו ה' בהמצאו. קראוהו בהיותו קרוב" – "כאן – ליחיד". אדמו"ר הזקן פירש14: "כאן – ליחיד", התשובה של ה"יחידה" (שבנפש) אל יחידו של עולם.
לפיכך דרושה בעשרת ימי תשובה, ובחודש אלול כהכנה לעשרת ימי תשובה, העבודה של "קבלת עול", באמצעותה מגיעים אל "יחידה לייחדך", כאמור: חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך, יחידה לייחדך.
וקבלת העול צריכה להיות קבלת עול כללית (ועצמותית, כפי שמוסבר ההבדל בין קבלת עול שבכל השנה לקבלת עול של ראש השנה: "בכל השנה קבלת עול הכרחי וחיצוני ובראש השנה קבלת עול בדרך ממילא ועצמי"15). כאשר קבלת העול היא
פרטית", הרי אף כשהאדם מצמצם מציאותו לגבי פרט או אף לגבי פרטים רבים, עלולה ישותו ומציאותו להתפרץ לגבי פרטים אחרים שבהם יהיה הוא בהלך רוח של התפשטות והתרחבות. לא כן כשישנה בו קבלת עול כללית – מצמצם הוא את מציאותו לגמרי, ובכל קומתו במדה שוה, ואז
יחידה ליחדך". ומבחינת ה"יחידה"
הערות
רש"י על דברים א׳:י״ג - הטקסט מספריא
הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:
חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):
וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):
בראשיכם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:
ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי):
הבו לכם means GET YOURSELVES READY for the matter (cf. Rashi on Genesis 11:3).
אנשים MEN — But would it enter your mind that he would take women? Why then does it state here men? It means that he should take righteous, desirable men (cf. Sifrei Devarim 13:2).
חכמים ונבנים WISE AND UNDERSTANDING [MEN] — i.e. men who can understand a matter out of (i.e. by comparison with) another matter. — This is what Arius asked R. Jose: what is the difference between wise men and understanding men? A wise man is like a rich money changer: when people bring him dinars to examine (to value) he examines them; and when they do not bring to him, he sits and does nothing (he does not go out to seek any). An understanding man, however, is like a merchant money changer: when they bring him coins to examine, he examines them; and when they do not bring to him, he goes about and brings of his own money (i.e. he himself buys coins) (cf. Sifrei Devarim 13:3).
וידעים לשבטיכם AND [MEN] KNOWN AMONGST YOUR TRIBES — i.e. men who are known to you. For if he were to come before me wrapped in his robe, “I" would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is fitted for the office: but you know him for you have been brought up with him. On this account it states: known amongst your tribes (Sifrei Devarim 13:4).
בראשיכם [AND I WILL PLACE THEM] AT YOUR HEADS — as chiefs and persons honoured by you., i.e., that ye should pay them respect and reverence.
ואשמם — This word lacks the letter י (after the ש: our editions, however, have it): this teaches that Israel's transgressions (אשם) are placed upon the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them into the right path (Sifrei Devarim 13:6).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.