607

הארץ". הרי הקב"ה נותן מדה כנגד מדה, וכשם שבני ישראל מחברים " בעבודתם את הסתים ואת הגליא, וכאמור "ממשיכים" הם גם בגליא את הפנימיות – נותן גם הקב"ה זאת שב"ארץ" מאיר "אתה שמך הוי' לבדך" הבא לידי גילוי בעולם גופו.

כך היה גם בגאולה של י"ב י"ג תמוז, שהיתה באופן של "הגדיל והפליא הוי' לעשות בארץ", בארץ גופא היה "הגדיל והפליא הוי'". זו הכנה לגאולה העתידה, שאז יהיה "ולא יכנף עוד מוריך" גו'⁶⁷, "וראו כל בשר" – הבשר יראה אלקות במדה של

ולא יכנף".

ולפי האמור לעיל שגאולת י"ב תמוז היתה במדינתו שלפנים – צריכה היא גם עתה להתחיל במדינה זו, בה מצויים בני ישראל במיצר הגדול ביותר, וב"מטה מטה ביותר", משם מתחיל "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ומשם יימשך לכל העולם כולו, וידעו כי אתה שמך הוי' לבדך עליון על כל הארץ, וב"מטה" תיראה אלקות, בגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ חו"ב, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב)

פינחס

א. לגבי השם "פנחס"¹ קיימות דעות שונות אם לכתבו חסר או מלא. " תוכן הענין של "מלא" הוא כדוגמת הנאמר²: "אלה תולדות פרץ" – "תולדות" מלא, דבר הקשור במשיח, שבביאתו יהיה כפי ש"עולם על מלואו נברא"³.

הקשר בין פנחס לגאולה העתידה הוא:

לגבי פנחס נאמר שקינא קנאת ה' במעשה זמרי. גם לאחר מכן, לגבי אליהו – פנחס זה אליהו⁴ – נאמר⁵:

קנא קנאתי להוי' אלקי צבאות". משום כך אמר הקב"ה: "הנני נותן לו את בריתי שלום", ועליו להיות בכל ברית מילה – ואשה כמאן דמהילא דמיא⁶ – ולהיווכח שבני ישראל אינם כפי שהוא חושב.

כלומר: כתוצאה מ"קנא קנאתי להוי'" נוצר אצלו הלך רוח של אהבת ישראל, והוא מתבונן במעלת בני ישראל. לכן יהיה גם מבשר הגאולה.