596

הסביר לו אביו, הרבי נ"ע, שבתפלה מבקש יהודי את כל צרכיו מן הקב"ה, שהוא אבינו שבשמים, אביו של כל יהודי, זקן ונער, איש ואשה.

כשבן מבקש משהו מאביו הוא צריך לגרום לו תחלה נחת רוח. נחת הרוח והעונג הגדולים ביותר של אב²⁸ הוא כשכל אחד מילדיו, שהם רבים ושונים זה מזה, חי עם כל אחיו באחוה, והוא אוהב את השני כמו את עצמו, "ואהבת לרעך כמוך"

משום כך יש לקבל את המצוה – לפני התפלה.

זו היתה ראשית כניסת הרבי לחיי יהודי שלם, והכנה לנשיאותו העתידה.

העובדה שהרבי מספר לנו זאת משמשת ודאי הוראה לכל אחד מאתנו, שהתחלת השתלמותו והצעד הראשון ל"נשיאותו"

[הרי לכל אחד השפעה ושליטה על חוג מסוים, על משפחתו, או, לפחות, עליו עצמו] –

עוד בטרם הוא מתחיל לעסוק בכך ולבקש שהקב"ה יתן הצלחה בעבודתו – ההכנה והכניסה הראשונה היא – להתאחד באהבה עם כל אחד מישראל.

זו ההכנה וה"כלי" לכך שהקב"ה ימלא בקשותיו, וכאמור – השלום הוא הכלי המחזיק ברכה, הן בגשמיות והן ברוחניות.

כ. זיקה וקשר מיוחד בין תוכן הענין האמור לבין הימים הללו:

אנו נמצאים עתה ב"שלושת השבועות" בהם אנו מצווים להזכיר את החורבן שאירע בימי "בין המצרים" אלו.

ודאי נצטוינו להזכיר זאת לא רק כדי לרענן את הזכרון בלבד ולהשאר במצב זה – אלא כדי שנלמד מכאן כיצד להתנהג ומה לעשות,

מה עלינו ללמוד מזכרון החורבן והאבל עליו?

– ראשית, לבטל את גורמי החורבן

חז"ל מספרים לנו²⁹ שסיבת החורבן היתה – שנאת חנם. עלינו לסלק סיבה זאת. ביטול שנאת חנם אפשרי ע"י אהבת חנם.

פירוש הדבר, שיש לאהוב כל איש מישראל – חנם, גם יהודי שלא עשה לו חסד לעולם, ואפילו כזה שלעולם לא יזדקק לחסדו. אפילו יהודי שלא ראהו מעולם, ואפילו "חנם"³⁰ במובן של: אינו רואה כל סיבה וכל מעלה בשני שבגללה יש לאהוב אותו. למרות זאת יש לאהוב אותו.

האהבה, השלום והאחדות הם הכלי המחזיק ברכה, ועד לברכה הגדולה ביותר, והיא שישלח לנו ה' בקרוב את