570

לעתיד: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ובכלל זה, שמירת התקנות האמורות "נמשיך" את משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים במהרה בימינו.

* * *

טו. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם⁴¹, שחג השבועות, מלבד היותו חג בין החגים, מועדים לשמחה, יש בו שמחה נוספת, שמחת מצוה, משום קבלת התורה על ידי ישראל.

וכשם שבהכנסת ילד ל"חדר" ללמוד תורה – עושים "שמחה", כן בשבועות, יום כניסת כל ישראל ל"חדר", לקבלת התורה, הרי הוא יום שמחה, נוסף לשמחת המועדים.

ובפרט בחינת שבועות מלשון שבועה – שהשם שבועות קשור במתן תורה – ושבועות לשון רבים, על שם שתי השבועות: א) שבועת הקב"ה לישראל, שלא יחליפם ח"ו באומה אחרת^*. ב) שבועת משביעין אותו תהי צדיק וכו'⁴², ומה שכל איש ישראל מושבע ועומד מהר סיני, שישאר יהודי, בכל מעמד ומצב שלא יהיה שרוי הרי – אף על פי שחטא ישראל הוא⁴³, ולא יעקב בלבד הוא נקרא אלא גם "ישראל" שמורה על שם המעלה, יהא מעמדו ומצבו אשר יהא.

– דבר זה נתחדש במתן תורה, שאז נתחדשו שתי השבועות, הקשר בין הקב"ה לישראל ובין ישראל להקב"ה, בהתקשרות עצמית שאינה תלויה, כאמור, במעמד ומצבו באשר הוא.

ומשום כך, השמחה היא ביתר שאת, שכן השמחה הנובעת ממתן תורה קשורה לכל יהודי, בכל זמן ובכל מקום. ושמחה הפועלת המשכת ההתעוררות של חג השבועות על כל השנה, שהרי שמחה פורץ גדר, גדר הזמן וגדר המקום, שבכל זמן ובכל מקום תהא קבלת התורה.

טז. מסופר במדרש⁴⁴ שבשעה שנתן הקב"ה את התורה לישראל, דרש מהם ערבות. ענו ישראל ואמרו: אבותינו ערבים בעדינו, נביאינו ערבים בעדינו, ולא קיבלם, עד שאמרו: בנינו ערבים בעדינו. ערבות זו נתקבלה והודות לילדים ניתנה התורה לכל ישראל למקטנם ועד גדולם.

נאמר, הרי, נותן התורה, לשון הווה, שכן ישנו מתן תורה בכל יום ויום, יש, על כן, למסור את הילדים, מדי יום ביומו, ללימוד התורה, ולחנכם על פי תורה.

וכשם שהכנסת הילד לראשונה לחדר, היא בשמחה, כמדובר לעיל, כן