557

שיחה כ

א. בפרשתנו, מסופר, שהקב"ה אמר למשה רבינו, לאחר שמנה את ישראל – הקרב את מטה לוי, שיקרב מבין כל ישראל את שבט לוי, והם יעשו את העבודה במשכן, ולאחר מכן, במקדש. בזה התבטא תפקידו של שבט לוי, שייצג את כל ישראל בעבודת המשכן והמקדש, ובאמצעותה אף "להמשיך" כל ברכותיו של הקב"ה לישראל, שהגיעו על ידי העבודה.

ב. במדרש מובא על כך, הפסוק¹: צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה, ומפרש הבעש"ט²:

– שביום ראשון של חג השבועות השנה יתמלאו מאתים שנה להילולא שלו, שזהו גם היום³ בו ניתנה תורה – הוראה לכל ישראל עד סוף כל הדורות –

שקיימים שני סוגי צדיקים, האחד המשול לתמר, והשני הדומה לארז.

ארז מחונן ביתרונות מרובים – ישגה, חסון, גבוה ונאה⁴, אך אינו נותן פירות, לעומתו התמר, אין בו אמנם, יתרונות אלו, אולם מעלה אחרת ועיקרית בו – כתמר יפרח, מצמיח פירות נאים ומתוקים, המוסיפים כוח באוכליהם⁵.

כן הדבר ביחס לצדיקים, וכל ישראל צדיקים הם וכנאמר^*: ועמך כולם צדיקים – קיימות שתי דרכים בעבודת ה':

יש צדיק – מסביר הבעש"ט – שנמשל לארז, אך אינו עושה פירות. לומד תורה מקיים מצוות, אך כל זה, לצורך עצמו. אולם אינו משפיע על הזולת, אין ספק שצדיק הנו, ואף מקבל שכרו מהשמים, כארז ישגה – איתן, גבוה והדור – אבל אין זה תכלית רצונו של הקב"ה.

הקב"ה דורש בעיקר, להיות כתמר יפרח, להצמיח פירות טובים ומתוקים, שיפריש האדם מזמנו, כחו ומרצו, שבידו לנצלם, אולי, לצורכו הוא, ולהשתמש בהם להשפעה על הזולת, עד שיהיה השני כזה שהקב"ה מעיד עליו שהוא פרי טוב ומתוק, ובשעה שמשפיע על הזולת – נקרא הוא בשם תמר, עליו נאמר: כתמר יפרח.

ג. הדברים האמורים, מסר הבעש"ט לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו, בתוכם אדמו"ר הזקן, ואחריו עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שלמרות אפשרות עבודת ה' גם בדרך