539

הנהוג למעלה, ואם כן, איפוא, כשהגיע זמן ק"ש של שחרית היה עליהם לחוש עובדה זו, ולשם מה היה צורך ב"עד שבאו תלמידיהם"? "

במיוחד קשה לאור הפירוש של תורת החסידות: "מספרים" – מלשון אבן ספיר. – התנאים הביאו בסיפור יציאת מצרים אור כזה שתלמידיהם חשו את השחרית. ומעתה: אם הדבר השפיע במדה כזו על תלמידיהם היה אצלם ודאי צריך לשרור אור זה?!

ג. אלא שלפי האמור יובנו הדברים: ה"כלים" שלהם עצמם היו גדולים בהרבה מאשר ה"כלים" של " תלמידיהם. משום כך הרי האור – ש"המשיכו" באמצעות הסיפור ביציאת – מצרים – היוה לגבי תלמידיהם בחינת "שחרית", משום ש"כליהם" היו כבר ממולאים באור, ואילו לגבי ה"כלים" שלהם לא היה די באור זה, והם עמדו עדיין בבחינת "יציאת מצרים", יציאה והשתחררות ממיצרים וגבולות.

אך, בכל זאת, כיון שגרמו לתלמידיהם התהוות אור, והרי כשיהודי מדליק אור ביהודי שני משפיע הדבר גם עליו עצמו, באו, לכן, תלמידיהם ואמרו להם: ליהוי ידוע לכם כי לדידנו הגיע כבר האור, ומשום כך אף אם לגבי דרגותיכם עדיין אתם עוסקים ב"יציאת מצרים" " – הרי מתוך כך שיצרתם בנו את האור אפשר גם לכם לקרוא קריאת שמע של שחרית.

דבר זה הוראה לכל אחד שעליו לעסוק עם זולתו להוציאו מ"מצרים" שלו, ואף שידע איניש בנפשיה שעדיין הוא עצמו ב"מצרים", ואותו

ערמומי" (=היצר הרע) בא ואומר לו: די לך בטיפול ב"מצרים" שלך – עליו לדעת כי אין הדבר אמת, וכי מתוך כך שהוא מסייע ליהודי שני יוצא גם הוא עצמו מ"מצרים" שלו.

(משיחת ליל ב' דחגה"פ, תשט"ו)

ד. וירד מצרימה אנוס על פי הדבור.

ל"ויגר שם – מלמד שלא ירד כו' אלא לגור" מביא בעל ההגדה הוכחה

שנאמר וכו'", ואילו לאמור קודם לכן

"וירד מצרימה אנוס על־פי הדבור"

אינו מביא כל הוכחה.

משמע שהדבר פשוט ביותר ואין צורך כלל בהוכחתו.

לשם הבנת הדבר יש לדון תחלה: מה הכוונה בסיפור שירידת יעקב למצרים היתה באונס על פי הדבור, והרי, לכאורה, "מאי דהוה – הוה", ולשם מה מספרים לנו זאת, ומה ההוראה בכך ביחס לעבודתו אנו?

ה. פירוש הדברים:

כשאדם מתבונן במעמד ובמצב הנוכחי של חושך כפול ומכופל – עלול הוא להיתפס לרגשי יאוש ולחשוב:

כיצד נגיע אי פעם אל הגאולה"? ובמיוחד לאור הסברת תורת החסידות את הרוממות של ימות המשיח והגאולה: איך אפשר להגיע לכך מתוך חשך הגלות העכשוי?