485
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והביטוי הוא הרי "להאיר" – לא "אור" או "מאיר"19 – המורה על תכלית הנרות, להאיר20. אפשר אף לומר כי זה כולל דבר נוסף: לעשות את השני למאיר, למצוא בו את השמן, הפתילה והכלי ולהדליקם.
יג. מאחר שזו היתה כוונתם – יודעים אנו מזה שני דברים: ראשית, הם השקיעו כחות בכך. שנית, ממילא התעוררו בכם (אף אם לא היו לפני כן) היכולת והכחות לכך.
ברם, מאחר שאין הקב"ה רוצה שיהיה זה "נהמא דכסופא"21 (=לחם בושת, ללא השקעה מצד המקבל), וכפי שסיפר הרבי22 שבין חסידים אין מקום ל"ממילא" – נערמים לפני כל אחד נסיונות וקשיים. פעמים רק נדמה שזה נסיון, ופעמים הרי זה באמת נסיון. לאחד נדמה שבשבילו קשה עבודה כזו, ולאחר נדמה שבשבילו קשה עבודה כזו, ולאחר נדמה שהוא כבר עתה "נר להאיר" ובמצבו הנוכחי הריהו כבר בהתאם לכוונה הנדרשת – למרות שלאמתו של דבר הוא עדיין רחוק מאד מכך.
אך מאחר שרבי, צדיק, רצה זאת ורז"ל אומרים*: "צדיקים דומים לבוראם" – הרי כשם שהקב"ה "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח"23 – כך לגבי רבי, שהוא ממוצע – מחבר בני ישראל עם הקב"ה, ובמיוחד את תלמידיו ומקושריו אל הקב"ה* – הרי גם לגביו לא ידח ממנו נדח, והדבר יצא לפועל, כפי שאדמו"ר הזקן אומר בתניא ובשו"ע, הלכות תלמוד תורה24, "בגלגול זה או בגלגול אחר". אין משמעות של "בגלגול אחר" רק לאחר מאה ועשרים שנה, שזה פירושו הפשוט: "בגלגול אחר" הוא גם כשנעשה בו שינוי עיקרי בחיים חיותו בעלמא דין25.
כיון שאפשר לעשות זאת בהקדם – לשם מה לדחותה למאוחר יותר? כפי שהרבי אומר בשיחה שהחסידים הם פקחים ואינם דוחים למחר את אשר אפשר לעשות היום, "היום לעשותם".
יד. עיקר מצות חנוכה הוא להדליק נר חנוכה*.
בין נשים ובין אנשים חייבים להדליק. נרות שבת ויום־טוב נמסרו לנשים26, ואילו נרות חנוכה הם גם
הערות
- 19. ע"ד הלשון כוכבי אור כו' כוכבים המאירים (פסחים ב, א).
- 20. ראה ברכות נג, א.
- 21. ראה תנא דבי אליהו חלק א פרק כ. לקוטי תורה ריש פרשת צו.
- 22. ראה ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד נז.
- *. במדבר רבה פרשה י, ה.
- 23. שמואל ב יד, יד.
- *. ראה תורת שלום עמוד 158 (שם מדובר ע"ד אדמו"ר האמצעי): עומד בין הוי' וביניכים כו' ממוצע המחבר, המאחד עולמות ואלקות ע"י הנשמות.
- 24. תניא סוף פרק לט. שו"ע הלכות תלמוד פרק ס"ג.
- 25. ראה שער הגלגולים הקדמה ב: וענין זה שהוא גלגול בחיים כו'. ושם בסוף הקדמה ג. ובמקומות המתאימים בספר הגלגולים. וראה גם כן תניא סוף פרק יד.
- *. ראה תוד"ה הרואה סוכה מו, א. מגן אברהם ריש סימן תרעו ובנושאי כלים שם. צפנת פענח (להגאון מרגאצ'וב) על הרמב"ם הלכות חנוכה פרק ג הלכה ג.
- 26. ירושלמי שבת פ"ב סה"ו.
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
תלמוד ירושלמי שבת ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵיתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּידָּה בַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:
הלכה: עַל שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת הַנָּשִׁים מֵתוֹת כול׳. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְלָדוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹלְדוֹת. מָאן דָּמַר. יְלָדוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בָּעֲוֹן הַנְּדָרִים הַבָּנִים מֵתִים. וּמַה טַעֲמָא. לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם. וּמָאן דָּמַר. יוֹלְדוֹת. מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת סַכָּנָה.
רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. כְּתִיב וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. בְסֵדֶר הָאוּרִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. אֶלְּא מְלַמֵּד. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמַּלְחָמָה בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה יוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן אִם לִנְצוֹחַ אִם לְהִינָּצֵחַ. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. כְּתִיב כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. הָא אִם אֵינוֹ יוֹצֵא אֵינוֹ צָרִיךְ לֵיהּ שְׁמִירָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
אָמַר רִבִּי אַחַאי בַּר יַעֲקֹב. כְּתִיב וּקְרָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ. הָא בַבַּיִת לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִי לִיָיא. כְּתִיב יוֹם צָרָה וְתוֹכֵיחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה. הָא יוֹם אַחֵר לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגֹּרֶי. כָּתוּב בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע. יֵצֵא צַדִּיק אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. נֶסֶר שֶׁהוּא מָתוּחַ מִגָּג לְגָג אֲפִילוּ רָחַב כַּמָּה אָסוּר לְהַלֵּךְ עָלָיו. לָמָּה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רַב אָמַר. הַיּוֹשֵׁב בָּבַיִת מְרוֹעְרָע עוֹשֶׁה מַלְאַךְ הַמָּוֶת דַנִיסְטֵיס שֶׁלּוֹ. דִּכְתִיב יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ. כְּמַה דְתֵימָר כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה.
אָמַר רִבִּי לֵוִי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַשָּׂטָן מָצוּי לְקַטְרֵג. הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ. וְהַיָּשֵׁן בְּבַיִת אָפֵל לְעַצְמוֹ. וְהַמְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן. אִילוּלֵי דִכְתִיב כֹּה אָמַר יְי הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָדָם יוֹרֵד לְתוֹכוֹ הָיָה מֵת. וְרַבָּנִן אָמְרִין. הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה. מִן הֶחָג וְעַד חֲנוּכָּה. רִבִּי יוֹסֵה בְרֵיהּ דְּרִבִּי תַנְחוּם דִּכְפַר אָגִין עוּבְדָא הָיָה בְּאֶסְיָא. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא וְעַד חֲנוּכְּתָא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה. אָמְרָה לֵיהּ. כְּדוֹן מַפְרִשִׂין. אִיתְחֲמֵי לֵיהּ אֲבוֹי. וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. וְלָא שְׁמַע לָא לְדֵין וְלָא לְדֵין וַאֲזַל בַיָּמָא. רִבִּי כֹהֵן אֲחוֹי דְרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא הֲוָה פְרִישׂ. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא לַחֲנוּכְּתָא. אֲמַר לַאֲחוֹי. צְלוּ עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. דִּצְלִיתִי עֲלָךְ. אֶלָּא אִין חֲמִיתִינוֹן לְצִיבּוּר מְצַלְיָין לְמִיטְרָא לָא תִתְרַחֵץ עַל צְלוּתִי. הָא דְאַתְּ קְטִיר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָךְ.
עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. אָדָם הָרִאשׁוֹן דָּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּכְתִיב וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. וְגָרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָסְרוּ מִצְוַת נִדָּה לָאִשָּׁה.
וּבַחַלָּה. אָדָם הָרִאשׁוֹן חַלָּה טְהוֹרָה לָעוֹלָם הָיָה. דִּכְתִיב וַיִּיצֶר יְי אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וַתְיָיא כַּיי דָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר קַצַּרְתָּה. כֵּיוָן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַשְׁקֶשֶׁת עִיסָּתָהּ בַּמַּיִם הִיא מַגְבְּהָת חַלָּתָהּ. וְגָרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָסְרוּ מִצְוַת חַלָּה לָאִשָּׁה.
וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. אָדָם הָרִאשׁוֹן נֵרוֹ שֶׁלְּעוֹלָם הָיָה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם. וְגָרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָסְרוּ מִצְוַת הַנֵּר לָאִשָּׁה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה דִיבְקֵי מִיתָה הֵן וֹשְׁלָשְׁתָּן נִמְסְרוּ לָאִשָּׁה. וְאֵילּוּ הֵן. מִצְוַת נִידָּה וּמִצְוַת חַלָּה וּמִצְוַת הַדְלָקָה.
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ ג לקו"ש ח"ב ע' 485
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.