481

שיחה ז

א. הנקודה העיקרית של השבת היא – היותו שבת חנוכה.

הגמרא מספרת¹: "מאי חנוכה? – שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו', לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים " וכו'".

הנס שבחנוכה היה – מציאת שמן טהור, להדלקת נרות בית המקדש, שהספיק לשמנה ימים, ולפיכך קבעו " החכמים את ברכת "שעשה נסים" על הדלקת הנרות – משום שזה עיקר הנס " והיום־טוב של חנוכה.

משמעות הדבר שעבודת החנוכה היא להדליק נרות, ליצור אור. הרי נמצאים אנו בגלות, וברחוב שורר חושך, זמן הדלקת נר חנוכה הוא "משתחשך": אז יש להביא אור. זו, איפוא, עבודה בבחינת "מלמטה למעלה".

אין כאן "גילויים" שבבחינת "מלמעלה למטה".

ב. זה ההבדל בין נרות המקדש " לבין נרות חנוכה.

ישנם בכך שני הבדלים יסודיים: א) את נרות המקדש יש להדליק בפנים ואילו את נרות חנוכה – מבחוץ. ב) נרות המקדש מודלקים מבעוד יום, ונרות חנוכה – משתחשך.

שני הענינים של "חוץ" ו"חשך" מסמלים דבר שאינו שייך לקדושה, שכן קדושה היא אור – היפוכו של חשך – וענינה לעשות דירה לו יתברך,

פנים" היפוכו של חוץ.

נרות המקדש מודלקים מבעוד יום ובפנים, לפי שהם מהווים "גילוי" שבבחינת "מלמעלה למטה", אבל

נרות חנוכה" מודלקים משתחשך ומבחוץ, לפי שתוכנם הוא בבחינת

מלמטה למעלה", להאיר גם את החשך והחוץ.

ודרך העבודה הוא, שלא כדעת בית שמאי²: "פוחת והולך – כפרי החג", כי אם "מוסיף והולך", "מעלין בקדש", בכל יום מדליקים נר נוסף, את האור מגבירים והולכים – עד "ולילה כיום יאיר".

ג. ההוראה מן האמור היא:

יש להאיר את החושך, להתיצב בחוץ ולהאיר את החשך בשמן טהור, בבחינת "מלמטה למעלה", בכיוון של

מוסיף והולך".

ד. נס חנוכה היא: כשנכנסו היונים טמאו את השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום מצאו פך שמן טהור כו'.