440
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כי אם חלק של כלל ישראל – "כל ישראל".
י. הקשר בין "לעיני כל ישראל" לבין "בראשית ברא" הוא בשנים. כשם ש"בראשית ברא" נותן כח ל"עבודה" של "כל ישראל", כאמור, כך מהוה "כל ישראל" הכנה ל"בראשית ברא".
בשמחת־תורה צריך כל יהודי לסיים את התורה ולהתחיל ללמדה מחדש, ובאופן נעלה יותר15, וכשיהודי מתבונן במעמדו ומצבו בשנה החולפת
ו עלול הוא להרהר: הרי איני מוכן כלל ולחלוטין, מה מקום לי כאן? "
כלפי כך ניתנת לו עצה: "כל ישראל". אם כפרט אינו מסוגל ללמוד כל התורה ולקיימה – יכלול עצמו עם יהודים אחרים, יחזיק לומדי תורה, וע"י כך יהיה לו חלק בלימוד התורה של נתמכיו.
וכמאמר רז"ל – וכך נפסקת ההלכה16 – שע"י כך שזבולון תומך ביששכר יש לו חלק בתורה שלומד יששכר.
יא. הדברים אמורים כשמפני טרדותיו לא היה לו זמן ללמוד ויצא ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. ברם, מה יעשה כשגם אם בזמנו הפנוי לא למד? (
– בכל זאת אל יתיאש, שכן רבותינו אומרים שבשמחת־תורה, באמצעות קו השמחה, אפשר לעשות באותה מדה כבראש־השנה ויום־הכפורים בקו המרירות. כלומר, אפילו כשכבר עברו חדש אלול, ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, ואפילו ביום הכפורים בשעת נעילה לא שב בתשובה, רחמנא ליצלן, הרי, למרות זאת, כשמגיע שמחת־תורה באפשרותו לחזור בתשובה ע"י קו השמחה.
"לעיני כל ישראל", להיכלל בישראל, דבר הבא משום התגלות עצם הנשמה,
שהנשמות מתאימות", שממנה נובעת אהבת ישראל האמתית17, ומאחר שעצם הנשמה שלמה תמיד הרי משום כך יש בכחו תמיד להתחיל שוב את התורה מראשיתה, ובאופן נעלה יותר.
יב. זה הרי הקשר בין "לעיני כל ישראל" לבין "בראשית ברא" כראשית התורה – שע"י "לעיני כל ישראל" יש בכח להתחיל את התורה מחדש, אך מה הקשר לתוכן של "בראשית ברא" בפרט?
הענין שבכך הוא:
"ברא" – מלשון: גילוי18. "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – מובנו: ראשית העבודה היא לגלות
"ברא") את אלקים שבשמים וכל צבאם, ובארץ וכל צבאה.
בכל הנבראים, הן בצבא השמים והן בצבא הארץ, טמון הכח והחיות
הערות
- 15. שהרי לפיכך קוראים את התורה בכל שנה (הענין נתבאר בשיחה בארוכה ואכ"מ) משום שבכל שנה יש ללמוד אותה ולקיימה באופן נעלה יותר.
- 16. שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה ריש סימן רמו.
- 17. כפי שמוסבר בתניא, פרק לב.
- 18. כמאמר שמא הבריא – חולין מג, ב.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- כתר שם טוב הוספות ד חולין מג, ב
- אגרות קודש כרך כו ט'תתקעו חולין מג, א
- אגרות קודש כרך כא ז'תשנט חולין מג:
- תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון חולין מג, ב
- תורת מנחם י"ב תמוז ה'תשט"ז חולין מג, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י חולין מג, ב
- תורת שמואל תרמ"א וחג הקציר בכורי מעשיך חולין מג, ב
- תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי חולין מג, ב
- שו"ת יורה דעה סימן רנו חולין דף מ"ג ב
- ספר השיחות תש"י יום ו' י"ד תשרי, ה'שי"ת חולין מג, ב
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל חולין מג, ב