433

שיחה א

א. על שמיני עצרת נאמר¹ שתוכנו: "קשה עלי פרידתכם כו', משל למלך כו' אמר לאוהבו: נגלגל אני ואתה במה שתמצא".

לכאורה, בלתי מובן: כיון שסוף סוף יהיה צורך להפרד – מה החשיבות הגדולה ביום נוסף של שהות יחד?

הכרח, איפוא, לומר שיתרונו של שמיני־עצרת הוא בכך שהיום הזה מועיל ושומר שגם אחר־כך לא יהיה פירוד.

הדבר יובן לאחר הקדמת הסבר לדיוק שבביטוי "פרידתכם", והרי, לכאורה, היה לו לומר "פרידתנו"?!

זה הסבר הדבר:

א) מצדו של הקב"ה אין כל פירוד. מצדו קיים תמיד הקשר עם בני ישראל, פנים בפנים. הפירוד בא רק מצדם של בני ישראל אשר "פנו עורף ולא פנים". "פרידתכם" – הפירוש שלכם. –

ב) מנין נובע הפירוד בין בני ישראל לבין הקב"ה? ע"י הפירוד שבין בני ישראל לבין עצמם: "פרידתכם". שכן כשפגום "כולנו כאחד" פגום גם "ברכנו אבינו".

וזה פירוש הדבר שלאחר חג הסוכות אומר הקב"ה: "קשה עלי פרידתכם" שכן בחג הסוכות מצויה הרי האחדות בין בני ישראל לבין עצמם.

– הרי זה תוכנה של מצות ד' מינים: כל ארבעת המינים, למן האתרוג, שיש בו טעם ויש בו ריח, ועד הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מתאחדים יחד למצוה אחת, וכן גם כל בני ישראל² נעשים "אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

ברם, זו אחדות משום ולשם המצוה, ואילו עם הכניסה לימי החול שלאחר הסוכות עלול לחזור שוב הפירוד ח"ו, וכלפי זה אומר הקב"ה: קשה עלי פרידתכם.

והתקנה לדבר היא: "בואו ונגלגל במה שתמצא" ביום שמיני העצרת, דבר המביא לידי כך שתישמר האחדות גם לאחר מכן, וכדלהלן.

ב. יתרונה של האחדות של שמיני עצרת לגבי האחדות של סוכות

הוא:

אחדות ארבעת המינים אינה בעצם מציאותם. כלומר, אפילו בשעת התאחדותם מהוה כל אחד מהם סוג מיוחד ונותר במציאותו, ואינם מתאחדים אלא לגבי ענין המצוה. יתר על כן: המצוה היא, הרי, לקחת ארבעה מינים נפרדים, ונמצא, איפוא, שאפילו