431
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את החלב והדם של הקרבנות, כלומר, את המובחר. ידוע הרי שבשעת הקרבת הקרבן יש לחשוב שכל הדברים הנעשים לבהמה היו צריכים להיעשות לאדם. מובן, לפי זה, שתוכנו של המזבח, מבחינת עבודתו הנפשית של האדם, הוא שעבוד כחותיו הנעלים, כגון השכל, לאלקות.
כשם שבסכין השחיטה המכשיר את הבשר לאכילה אסור להיות כל פגם – כך גם במזבח, שעליו מעלים את " הענינים הנעלים, אסורות להיות כל פגימות, והדבר נלמד זה מזה52, כשישנו פגם, הרי זה חסרון במזבח וממילא גם בקרבנות.
וזו היתה התשובה לצדוקי שטען שאין צורך בקבלת עול ודי בהשגה בלבד: הראו לו פגם במזבח, הפגם של קבלת עול, שבגללו יש חסרון גם בקרבנות – בהשגה.
לא. הפגם שבמזבח תוקן במלח.
הענין ברוחניות:
במשנה "בכל מערבין חוץ מן המים" שהוזכרה לעיל53 נאמר גם "חוץ מן המלח". הטעם לכך הוא כבמים, לפי שהמלח אינו מזין.
בעבודת ה' מכוון הדבר ללימוד – פנימיות התורה באמונת חכמים, " למרות שאינו מבין אותה כפי שאפשר והכרח להבין את הנגלה, כפי שידוע54 בענין "קב חומטין" וארץ מליחה, שדוקא דבר זה מעניק כח בכל ששת הסדרים, והוא מתקן ומסייע להסרת ההעלמות וההסתרים של השכל, המעלימים על האמת, ושתהא שנה טובה ומבורכת בתורה ומצוות, ובדרך ממילא – ונתתי גשמיכם בעתם.
(משיחת שמחת ביה"ש, תשט"ו)
לב. לגבי יום־טוב נאמר
ושמחת בחגך", ושמחה אינה צריכה להיות רק ברוחניות, כי אם צריכה להקיף גם את הלב הגשמי וגם בבשר הלב הגשמי תורגש השמחה.
לפיכך "אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין"55, דברים גשמיים, כי השמחה צריכה להיות מורגשת גם בגשמיות.
בזמן הבית היתה עיקר השמחה בבשר, בבשר השלמים. עתה, בזמן הגלות, כששמחה זו נעדרת – עברה השמחה ליין. בשלחן־ערוך אדמו"ר הזקן, הלכות יום טוב56, משמע שבזמן הזה הרי הענין של "אין שמחה אלא ביין" הוא מדאורייתא, משום שאין בשר השלמים, כלומר, נוסף על חובת הקידוש, שהיא גם בשבת וראש־השנה
יש חובה לשתות יין, כי בזמן הזה
ושמחת בחגך" הוא רק על־ידי היין, ואפילו בחול המועד.
(משיחת ב' דחה"ס, תשט"ז)
הערות
- 52. חולין יז, ב.
- 53. סעיף ט.
- 54. לקוטי תורה ויקרא ד, ב ואילך.
- 55. ראה פסחים קט, א.
- 56. סימן תקכט סעיף ז.
פסחים ק״ט א - הטקסט מספריא
קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חוֹטְפִין מַצּוֹת בְּלֵילֵי פְּסָחִים בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ.
תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּעֶרֶב פֶּסַח — בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ. וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים — כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם.
תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם — בְּיַיִן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם — בְּיַיִן. וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל — בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין.
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: קִסְתָּא דְמוּרְיְסָא דַּהֲוָה בְּצִיפּוֹרִי הִיא הֲוָת כְּמִין לוּגָּא דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמָנְיָיתָא קַדְמָיְיתָא דַּהֲוָה בִּטְבֶרְיָא הֲוָת יַתִּירָה עַל דָּא רִיבְעָא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח.
אָמַר רַב חִסְדָּא: רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחוֹמֶשׁ אֶצְבַּע. כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן?
roasted grains and nuts on Passover eve, so that they will not sleep and also so they will ask the four questions at night. They said about Rabbi Akiva that he would distribute roasted grains and nuts to children on Passover eve, so that they would not sleep and so they would ask. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One grabs the matzot on the nights of Passover. One should eat them very quickly on account of the children, so that, due to the hasty consumption of the meal, they will not sleep and they will inquire into the meaning of this unusual practice.
It was taught in a baraita: They said about Rabbi Akiva that in all his days he never said to his students that the time had come to arise from their learning in the study hall. Instead, he would continue to teach as long as they were willing to listen. This was true except for the eves of Passover and the eve of Yom Kippur, when he would stop teaching. The Gemara explains the reasons for these exceptions: On the eve of Passover, he would stop on account of the children, so that they would go to sleep during the day, so that they would not be tired and sleep at night. And on the eve of Yom Kippur, he would stop so that his students would remember to feed their children.
The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.
Rabbi Yehuda says: One should enable each member of his household to rejoice with an item that pleases them, men with what is fit for them and women with what is fit for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is fit for them, i.e., with wine. And as for the women, with what should one cause them to rejoice? Rav Yosef teaches: One should delight them with new clothes, in Babylonia with colored clothes and in Eretz Yisrael with the pressed linen clothes that are manufactured there.
It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).
Rabbi Yitzḥak said: The vessel used for measuring brine [moraysa] that was in Tzippori was the same volume as the log in the Temple, and with it the Sages would measure the quarter-log of Passover. They would fill this vessel and then divide the liquid it contained into four equal parts. The result was one quarter-log, which is the minimum measure of wine for the four cups on Passover and for certain other halakhot. Rabbi Yoḥanan said: The old eighth measure that was in use in Tiberias was greater than this eighth measure by one quarter-log, and with it we measure the quarter-log of Passover. When the old measure is filled and poured into the newer version, the amount left in the original vessel is one quarter-log.
Rav Ḥisda said: The quarter-log measurement of the Torah is two fingerbreadths by two fingerbreadths in volume, by the height of two fingerbreadths and one half fingerbreadth and one-fifth of a fingerbreadth. This statement is as it was taught in a baraita concerning a ritual bath, about which the verse states: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), from which the Sages expounded: This phrase teaches that there should be nothing interposing between one’s flesh and the water. The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 3
- טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ב ע' 432
- יח - שנת תשי"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז. לקו"ש ח"ב ע' 432
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ב. לקו"ש ח"ב ע' 431
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי מאותו ספר שם יז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א מאותו ספר חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב מאותו ספר חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב מאותו ספר חולין יז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב מאותו ספר חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א חולין יז, א
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב חולין יז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשל"ו חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו' חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ביום השמיני עצרת חולין יז, א
- שו"ת סימן ז חולין יז, ב
- שו"ת סימן ט חולין יז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט חולין יז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א חולין יז, ב