415
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. פרשת השבוע פותחת במלים: האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. הטעם לכך שמשה רבנו אמר דבריו לשמים ולארץ הוא לפי שהשמים והארץ משועבדים לבני ישראל. בשעה שבני ישראל עושים רצונו של הקב"ה – עושים השמים והארץ את רצונם של בני ישראל.
יתן הקב"ה שעתה, זמן הקבלה הטובה על להבא, תספיק ההחלטה הטובה, ואזי יעשו שמים וארץ את כל אשר ברצון נפשם האלקית של בני ישראל, וכשהקב"ה יתן גשמיות לבני ישראל יעשו הם את אשר ביכלתם.
ופירוש הדבר שיעשו מגשמיות – רוחניות, ויהי הדבר מתוך מרחב ומתוך שמחה.
(משיחת יום ב' דר"ה, תשט"ז)
ב. הביטוי "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" נמצא גם בישעיהו הנביא, אבל באופן הפוך: שמעו שמים והאזיני ארץ1.
המפרשים2 מסבירים את הדבר בכך ששמיעה היא מרחוק והאזנה – מקרוב3. משה רבנו, שהיה קרוב לשמים מלארץ, אמר, לכן: האזינו – השמים, ותשמע – הארץ, ואילו ישעיה, שהיה קרוב יותר לארץ, אמר: שמעו – שמים, והאזיני – ארץ.
ג. משה רבנו היה – "נשמה דאצילות", כלומר: גם בהיותו כאן למטה היה בדרגת עולם האצילות, וכפי שמוסבר ברמב"ם4, בקשר למעלת נבואת משה לגבי נבואת שאר הנביאים, שכל הנביאים היו זקוקים להתפשטות הגשמיות בשעת נבואתם, לפי שגופם הגשמי היווה הפרעה לנבואתם (שהיא גילוי של עולם האצילות), ואילו משה לא היה זקוק להתפשטות הגשמיות, לפי שגופו הגשמי – לא זו בלבד שלא הפריע לאלקות, כי אם אף, יתר על כן, היווה כלי לאלקות, כי "שכינה מדברת מתוך גרונו"5.
זה גם טעם לשוני שבין כל הנביאים לבין משה רבנו בכך שכל הנביאים נתנבאו ב"כה" – בריאה, יצירה, עשיה ומשה נתנבא ב"זה" – אצילות6.
לפיכך, כשדיבר משה רבנו לשמים (אצילות) – התבטא בלשון "האזינו", לשון של קירוב, וכשדיבר לארץ, הכוללת את עולמות בי"ע בכלל
הערות
- 1. ישעי' א, ב.
- 2. תנחומא האזינו ב, הובא בדעת זקנים מבעלי התוספות ובאור החיים בפ' האזינו.
- 3. האזנה מלשון אוזן.
- 4. הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ו.
- 5. להעיר מזהר חלק ג רלב, א ושם ז, א. רסה, סע"א. שמות רבה פרשה ג, טו. ויקרא רבה פרשה ב, ג. מכילתא שמות יח, ט. לקוטי תורה ויקרא נ, א.
- 6. ראה ספרי מטות. לקוטי תורה במדבר פא, א.
מדרש תנחומא, האזינו ב׳ - הטקסט מספריא
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ (משלי טז, כו). מָה רָאָה מֹשֶׁה לִקְרֹא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקָּרָא אוֹתָן לְצַוּוֹתָן עַל עַצְמָן. אָמַר לָהֶן, הֲרֵי גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי שֶׁאָמוּת, תְּנוּ דַּעַתְכֶם הֵיאַךְ תִּהְיוּ מְקַבְּלִין אוֹתִי בְּכָבוֹד, שֶׁתִּהְיוּ מִסְתַּכְּלִין בִּי כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וּמְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָה לָעוֹלָם. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם וְגוֹ' (דברים ל, יט), תְּנוּ דַּעַתְכֶם שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מְקַטְרְגִין עַל יִשְׂרָאֵל לְאַחַר מוֹתִי, אֶלָּא הֱיוּ זְכוּרִים כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וְעוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. אָמַר יְשַׁעְיָה, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ (ישעיה א, ב). מָה רָאָה יְשַׁעְיָהוּ לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים שָׁוִים. מֹשֶׁה אָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וִישַׁעְיָהוּ אָמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מְלַמֵּד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה, בַּשָּׁמַיִם הָיָה, וְהָיָה מְדַבֵּר עִם הַשָּׁמַיִם כְּאָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁאָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וְרָאָה אֶת הָאָרֶץ רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ. אֲבָל יְשַׁעְיָה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ וְרָאָה שָׁמַיִם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ, וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה אֵלָיו. כִּי ה' דִּבֵּר (שם), אָמְרוּ לוֹ: יְשַׁעְיָה רַבֵּנוּ, וְכִי דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, אֶרֶץ רָעֲשָׁה אַף שָׁמַיִם וְגוֹ', מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי (תהלים סח, ט). וְהַמַּיִם נִזְדַּעְזְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים וְגוֹ' (שם צג, ד). אֵימָתַי, בִּזְמַן וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' (שמות כ, א). אִלּוּ דִּבֵּר עִמְּךָ, הָיִיתָ חַי. מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה. בָּא אִסְטְרַטְיוּטוֹן שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא שִׁלְטוֹן לְדַבֵּר עִמָּהֶם, נִטְּלָה מֵהֶן דַּעְתָּן. לְיָמִים, בָּא קַרְתָּנִי אֶחָד, אָמַר לָהֶם: זֶה הַשִּׁלְטוֹן הוּא אוֹהֲבִי וַאֲנִי רָגִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְדַבֵּר עִמּוֹ, אֶלָּא אִם הוּא אוֹהַבְךָ, דַּבֵּר עִמּוֹ בַּעֲדֵנוּ וְאַחַר כָּךְ עִמָּנוּ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה, אָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאָנוּ בָּנָיו, דִּכְתִיב: בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), וּכְתִיב: הָעֲמוּסִים מִנִּי בָטֶן וְגוֹ' (ישעיה מו, ג), כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ בְּסִינַי, נַפְשֵׁנוּ יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ. שֶׁמָּא אִם יְדַבֵּר עִמָּנוּ נָמוּת. אֶלָּא אַתָּה רַבֵּנוּ קְרַב אַתָּה וּשְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמִנַּיִן הָיְתָה הָעֲטָרָה הַזֹּאת לִישַׁעְיָה. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה אָמַר ה' יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (שם מט, ה). וּלְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְגוֹ'.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
שמות רבה ג׳:ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה אִישׁ דְּבָרִים אַל תָּחוּשׁ, הֲלוֹא אֲנִי בָּרָאתִי כָּל פִּיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲנִי עָשִׂיתִי אִלֵּם מִי שֶׁחָפַצְתִּי, וְחֵרֵשׁ וְעִוֵּר וּפִקֵּחַ לִרְאִיָּה וּפִקֵּחַ לִשְׁמִיעָה, וְאִם אֲנִי חָפַצְתִּי שֶׁתִּהְיֶה אִישׁ דְּבָרִים תִּהְיֶה כְּמוֹ כֵן, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בְּךָ נֵס אֲנִי חָפֵץ, בְּעֵת שֶׁתְּדַבֵּר שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים, שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ. מַהוּ וְהוֹרֵיתִיךָ רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מוֹרֶה אֲנִי דְּבָרַי לְתוֹךְ פִּיךָ כְּמוֹ חֵץ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות יט, יג): אוֹ יָרֹה יִיָרֶה. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא אֲנִי אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ב, ב): וַתַּהַר הָאִשָּׁה.
ויקרא רבה ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לִי אֶפְרַיִם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר פַּלָטְיָאנִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְגִינוֹס, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עֲטָרָה זוֹ נִתְעַטֵּר אֶפְרַיִם מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ אֶפְרַיִם רֹאשׁ הַשְּׁבָטִים רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה יָפֶה וּמְעֻלֶּה שֶׁבְּבָנַי יְהֵא נִקְרָא עַל שְׁמֶךָ (שמואל א א, א): בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי, (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, אֵיזֶהוּ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בֶּן שְׁתַּיִם בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן רַבִּי סִיסִי בֶּן אַרְבַּע בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים. (ירמיה לא, יט): כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דַּי דִבּוּרִי שֶׁנָּתַתִּי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמּוֹ אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל בּוֹ, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי דִּבּוּרִי בוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.