392

מכאן מובן ש"גילויי" ראש השנה נעלים מ"גילויי" חג השבועות, ולפיכך נדרשת טהרה יתרה.

ה"עבודה" והגילויים של חג השבועות הם בדרך "אור ישר", מלמעלה למטה, כפי שנאמר בגמרא לגבי מתן תורה שהיה זה ענין של גרות¹⁰, וגר שנתגייר – כקטן שנולד " דמי¹¹, ואילו ה"עבודה" והגילויים של חדש תשרי הם – תשובה, "אור חוזר", מלמטה למעלה. לפיכך גם סדר האותיות ב"תשרי" הוא: ת, ש, ר, סדר של מלמטה למעלה.

משום כך גם: ההכנה לשבועות – היא ה"עבודה" של חדשי ניסן, אייר והתחלת סיון, עבודת הצדיקים, "דודי לי ואני לו", מלמעלה למטה, ואילו ההכנה לראש השנה היא העבודה של חדש אלול, עבודת בעלי תשובה, "אני לדודי" ולאחר מכן "ודודי לי", מלמטה למעלה.

ה"גילויים" של "אור חוזר" נעלים מן ה"גילויים" של "אור ישר", כפי שידוע¹² יתרון בעלי תשובה על צדיקים. כך נראה גם מפרשת הלוחות: הלוחות השניות, שניתנו לאחר חטא העגל למחרת יום הכפורים, נעלות מן " הלוחות הראשונות שניתנו בחדש סיון, ועליהן נאמר¹³: כפלים לתושיה. לפיכך גם טהרת הכלי שלפני ראש השנה היא פי שתים.

כך גם לגבי ענין הגלות והגאולה, שגורמיהן החטא והתשובה. שורש הגלות הוא חטא העגל, ונאמר ביחס לגלות: "לקתה בכפלים", וגם לגבי החטא שהוא סיבת הגלות נאמר:

חטאה בכפלים", וע"י כן נגיע לגאולה שהיא נחמה בכפלים, ככתוב: נחמו נחמו¹⁴.

(משיחת ש"פ נצבים, תשי"ד)

ד. בענין "הכל לטובה" ישנם שני ביטויים שונים בדברי חז"ל: א) כל דעביד רחמנא לטב עביד¹⁵. ב) גם זו לטובה¹⁶.

ההבדל בין שני הביטויים הוא: "כל דעביד רחמנא לטב עביד" נאמר בלשון התרגום (ארמית), ו"גם זו לטובה" בלשון הקדש. לשון הקדש היא לשון קדושה וברורה, כל הענינים שבלשון הקדש הם ברורים, ופירוש הדבר שנראה בבירור שהכל לטובה. "כל דעביד רחמנא לטב עביד", שנאמר בלשון התרגום, הרי אף שגם כאן

לטב עביד" – אין הדבר נראה כל־כך ברור.

הסבר הדבר יובן על־פי ההבדל בין הדוגמאות שהגמרא מביא בקשר לשני הביטויים.