367

לשבועות מספר ולקרוא: "מקלט, מקלט", להורות הדרך לחיים וטוב, להיות שלטים מורי דרך אך שלטים חיים, ולא שלטי־אבן התקועים במקום, ללכת בחיוניות ולהורות לכל אחד הדרך למקלט.

ח. נאמר בגמרא¹⁹, והרמב"ם²⁰ פוסק להלכה: לעולם יראה אדם עצמו שקול והעולם שקול. יש לראות את כל אדם כנתון במצב שקול, כך שהפעולה שיבצע ברגע זה תכריע אותו לכף זכות או להיפך. יתר על כן: יש לראות את כל העולם כנתון במצב שקול, ופירוש הדבר שהוא וכל הדורות העתידים וכל דורות עברו – כולם שקולים ובפעולה שיבצע עתה תלוי כל העולם.

כשאותו צעיר, הנוסע²¹ לפרשת דרכים להורות הדרך לקרב לב בני ישראל לאביהם שבשמים יתבונן בעובדה שכל העולם, כל הדורות שהיו ושיהיו נתונים במצב שקול, וכל פעולה טובה שלידי ביצועה יביא איש מישראל, עתידה להכריע את העולם כולו – לא יהיה אז שלט דומם, כי אם שלט חי, הוא ילך וירוץ בחיוניות, שמא יצליח להשפיע במשהו על יהודי, כך שיכריע בזה את העולם כולו.

– יתרוצץ ממקום למקום, וכשיייפגש ביהודי יסביר לו כי עליו לדעת שבכל מצב בו הוא נמצא הריהו בבחינת "שקול", ואף אם הלה בעל־עבירה גדול מסוגל הוא בפעולה אחת, בשעה אחת וברגע אחד, להכריע את מצבו לגמרי לטוב. מצד שני – כך יסביר לו – עליו לדעת שבפעולה אחת עלול הוא להכריע את המצב לצד שלעומת זה, חס ושלום. משום הבחירה החפשית שניתנה לאדם עלול הוא לבחור ח"ו ברע, ולכן צריך הוא להשמר ולעשות את המביא לחיים וטוב, והוא – התלמיד – יורה לו את הדרך של "ובחרת בחיים".

ט. יש כאלה הסוברים שאינם מועילים כלום. לאמתו של דבר – אין זה קובע כלל, אם מביאים הם תועלת אם לאו.

הלכה היא לגבי ביעור חמץ, שהבודק שחיפש היטב בכל מקום אם נמצא בו חמץ, אף אם לא מצא חמץ כלל, הרי ברכתו ברכה גמורה. הוא עשה את המוטל עליו, ואף שלא הועיל, לכאורה, כלום, קיים את המצוה כתיקונה²².

נכון שאין לו במה להתגאות: היה ער כל הלילה, לא למד ולא ישן, הפך את הבית ולבסוף לא הועיל כלום. ברם, את המצוה המוטלת עליו – קיים.

כך גם בבדיקת חמץ ברוחניות: אותו צעיר שנסע וחושב שלא הועיל כלום, הוא בילה זמנו לא במקום מושב