363
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. [בפרשת השבוע נאמר בדבר ערי המקלט: "אז יבדיל משה שלש ערים וגו' לנוס שמה רוצח וגו'"].
הדרכים שהובילו לערי המקלט היו מתוקנות, הן היו רחבות שלשים ושתים אמה, ובכל פרשת דרכים היה קבוע שלט: "מקלט, מקלט", כדי להורות את הדרך לערי המקלט1.
מאחר שכך הוא הדבר בגשמיות – מובן שאף בערי מקלט הרוחניים – הם דברי תורה שעליהם נאמר2: "דברי תורה קולטין" להורג נפש ברוחניות, כפי שדובר ב"מאמר"3 – קיימים אותם פרטים.
ב. לאמתו של דבר – הפוך הסדר: לא משום שהענין ישנו בגשמיות הוא קיים גם ברוחניות, כי אם, אדרבה, עיקרו של כל ענין הוא נ בבחינתו הרוחנית, ומאחר שהוא קיים ברוחניות – מתבטא הוא בהשתלשלותו גם בגשמיות.
כפי שמוסבר בשל"ה4 – לגבי האמור: "התורה מדברת בתחתונים ורומזת בעליונים" – שלאמתו של דבר מדברת התורה בעליונים ואנו קולטים רק את הרמז הנוגע לתחתונים.
וכשם שהדבר בכל הענינים שבתורה – כך גם בענין ערי מקלט: כל פרטי הדברים הקיימים בערי מקלט בגשמיות – נמצאים בערי המקלט הרוחניות, ואדרבה – עיקר הענינים ברוחניות ורק ע"י השתלשלות הם באים גם בגשמיות.
ג. אילו זכינו – היינו משיגים כל ענין "מלמעלה למטה", כלומר: היינו מבינים את הענין ברוחניות ומאליו היה מובן שמאחר שהוא קיים ברוחניות הוא קיים גם בגשמיות.
כל הענינים שבעולם ניתנים להשגה בדרך של מלמעלה למטה, היינו: לראותם כפי שהם ברוחניות ולהבין שכך הם ודאי גם בגשמיות.
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שאביו הרבי
"ע לא היה סובל שיפריעו לו בין נטילת ידים לסעודה לבין ברכת המוציא. למרות שלפי ההלכה נחשבים רק דבור או זמן כהפסק – לא היה רוצה שיפריעו לו גם במחשבתו בין נטילת ידים לבין ברכת המוציא.
בשנים תרנ"ד־ה5 גילו חכמי הרפואה עורק חדש במוח, המסייע לזכרון ולהעמקה. אחד מבני הבית6 סיפר זאת בהתרגשות גדולה להוד כ"ק
הערות
- 1. בבא בתרא ק, ב. רמב"ם פרק ח מהלכות רוצח ושמירת נפש הלכה ה. מכות י, ב. במדבר רבה כג, יג. תנחומא מסעי, יא.
- 2. מכות י, א.
- 3. ראה גם לקמן ע' 308.
- 4. הקדמת בית ישראל יד, א.
- 5. ספר המאמרים השי"ת עמוד 140.
- 6. הר' מנחם מענדל ז"ל (נולד ו' אדר תרכ"ז), אחי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וראה אודתו ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 22.
מדרש תנחומא, מסעי י״א - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' וְגוֹ', דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנַעַן, וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חֲטָאִים בַּדֶּרֶךְ (תהלים כה, ח), זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה (שם פסוק ו). אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִלּוּלֵי רַחֲמֶיךָ שֶׁקָּדְמוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הָיָה לוֹ עֲמִידָה, שֶׁאָמַרְתָּ לֵיהּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יח). וְלֹא עָשִׂיתָ לוֹ כֵן, אֶלָּא הוֹצֵאתָ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן וְחַיָּה תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת. וּמֶה עָשִׂיתָ לוֹ, גֵּרַשְׁתָּ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם (שם פסוק כד). וְלָמָּה נִתְגָּרֵשׁ. עַל שֶׁהֵבִיא מִיתָה עַל הַדּוֹרוֹת. וְהָיָה צָרִיךְ לָמוּת מִיָּד, אֶלָּא שֶׁרִחַמְתָּ עָלָיו וְגֵרַשְׁתּוֹ, כְּדֶרֶךְ הָרוֹצֵחַ חֲבֵרוֹ בִּשְׁגָגָה, שֶׁגּוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ וְיוֹשֵׁב בְּעָרֵי מִקְלָט. לְכָךְ נֶאֱמַר: זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁעָמַד מֹשֶׁה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה שֶׁהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בַּדָּרוֹם אוֹ בַּצָּפוֹן, מִנַּיִן יִהְיֶה יוֹדֵעַ הֵיכָן עָרֵי מִקְלָט שֶׁיְּהֵא בּוֹרֵחַ לְשָׁם. אָמַר לוֹ: תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ (דברים יט, ג). תָּכִין לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ טוֹעִים וְיִמְצָא אוֹתוֹ הַגּוֹאֵל וְיַהַרְגֵהוּ, וְלוֹ אֵין מִשְׁפָּט מָוֶת (שם פסוק ו). אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ. אָמַר לוֹ: הַעֲמֵד לָהֶם אִיטְלִיסִיּוֹת מְכֻוָּנוֹת לְעָרֵי מִקְלָט, שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לֵילֵךְ לְשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ, וּבְכָל אִיטְלִיס רְשֹׁם לְךָ הַדֶּרֶךְ לְעָרֵי מִקְלָט. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חֲטָאִים בַּדֶּרֶךְ (תהלים כה, ח). וְאִם לְרַצְחָנִין עָשָׂה שְׁבִיל וְדֶרֶךְ שֶׁיִּבְרְחוּ וְיִנָּצְלוּ. לַצַּדִּיקִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.