318

הוראה שכך היא חובתה, ואם אינה ממלאה תפקידה זה – לא קיימה כלל תפקידה, ולא מילאה אחר רצון הקב"ה. "

ו. בכך יובן הנאמר: "דבר על אהרן גו' בהעלותך את הנרות". שאהרן ידליק את נרות המנורה. לכאורה בלתי מובן: הדלקת הנרות כשרה הרי גם בזר, שאינו כהן, אפילו הטבת הנרות כשרה בכהן הדיוט, שאינו כהן גדול. לשם מה, אם כן, נדרש אהרן לעשות זאת? מכך מובן, איפוא, שדווקא על אהרן כהן גדול, לעשות זאת.

אלא, שכמדובר לעיל, מחובתו של כל אחד לפעול ביחס לזולת, להדליק את הנר האלקי, הנשמה שבקרבו. דובר גם, שאופן ההדלקה, ההשפעה על הזולת, צריך להיות בדרגת קדושת הכהן הגדול דוקא, לא להסתפק בהשפעה על הזולת במדרגה תחתונה יותר של קדושה, כי אם דווקא בקדושת כהן גדול.

ענינו של כהן גדול הוא, שאחת לשנה נכנס "לפני ולפנים" במקום קדש הקדשים. בקדש הקדשים לא היה רק הארון והלוחות בלבד. בחינת הכהן הגדול היא שאין לו שום דבר אלא תורה בלבד.

יתר על כן: בקדש הקדשים היו הלוחות, בלוחות אלו היתה התורה חקוקה, באותיות החקיקה¹⁸. אותיות הכתיבה, הן תוספת לקלף, ואילו אותיות החקיקה, הן בעצם הלוחות

מיניה וביה", וזהו ענינו של כהן גדול, שכל מהותו הוא תורה.

וזהו: "דבר אל אהרן גו' בהעלותך את הנרות". זכותו וחובתו של כל אחד מישראל להדליק ולהאיר את נר הוי' שבקרבו ושבקרב הזולת בכחו של אהרן כהן גדול ולפי אופנו, עד שכל ישותו תהא רק תורה, וחוב זה הוא על כל אחד, כאמור לעיל¹⁹, שהדלקה כשרה בזר.

ובמיוחד, אמורים הדברים, לנשי ישראל, שבהן תלוי חינוך הבנים והבנות. עליהן, איפוא, לדעת, שהתנהגותן צריכה להיות עד כדי כך ובאופן כזה, שיוכלו לגדל בנים כהנים גדולים.

כן אומרים רז"ל בנוגע לכהן גדול²⁰: "גדלהו", יש לגדלו. על ידי ההתנהגות האמורה, בטלות כל המניעות והעיכובים בחיי הבנים והבנות – מתברכים בבני חיי ומזוני רויחי, כפשוטו ממש.

(משיחת חגה"ש, תשי"ז)