274

השביעית – שבת שבתון" יש להזדקק להכנה של "שש שנים תזרע גו'".

ב) זו תכליתה של מצוה שמיטה. תכלית כוונת השבתון שבשנה השביעית היא כדי לקיים אחר־כך את "שש שנים תזרע גו'".

ג. ענינה של שמיטה, לפי פשוטם של דברים, הוא שבשנה השביעית יהא שבתון לארץ – "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וגו'" – שבתון מכל מלאכות האדמה שבהן נעשה הלחם וכו', שעליו יחיה האדם.

– "וכי תאמרו: מה נאכל?" – על כך עונה התורה: "וצויתי את ברכתי גו' ועשת את התבואה לשלש שנים".

תוכנה הפנימי של מצות שמיטה הוא: יהודי נדרש אחת לשבע שנים להפרד מכל הצרכים הארציים, לא לבוא במגע עם עבודות האדמה הקשורות בלחם שעליו יחיה האדם, ולבטוח לגמרי בה', שיתן לו פרנסתו למעלה מן הטבע.

– אין זו דרך לתמיד. במרבית הזמן – בכמות – על יהודי לבוא במגע עם עניני העולם, לשם "עבודת הבירורים". הרי זה הענין בכך שהתהוות העולם היתה ע"י שם "אלקים", שהוא בגימטריא: "הטבע", כדי שהאדם יעסוק, על פי התורה, בעניני הטבע, בשביל לזככם ו"לבררם" בכך.

אך בזמנים מסוימים נדרש היהודי "לצאת" מן העולם. אמנם יש "לברר" את העולם, אבל בזמן מן הזמנים צריכה להיות הליכה בכיוון של התיצבות למעלה ממנו.

ד. שני דברים אלו תלויים זה בזה.

ההליכה בכיוון של התיצבות בדרגה נעלית מן העולם – ושבתה הארץ שבת להוי', היה הוה ויהיה כאחד, שהוא נעלה משם "אלקים" שהוא בגימטריא: "הטבע", יכולה לבוא מתוך כך שהמגע עם עניני העולם הוא על פי התורה.

זו משמעות פרט א', שלעיל, לפיו מהוה "שש שנים תזרע שדך גו'"

– והרי פירוש "תזרע שדך" הוא שבשדה נשמרים כל הענינים לפי השלחן הערוך, כגון: כלאים וכו' –

הכנה ל"ובשנה השביעית".

ומשמעות פרט ב' היא: האפשרות ל"בירור" עניני העולם באה אך ורק מתוך כך שמפעם לפעם מתרומם האדם בעבודת ה' שלו לדרגה הנעלית לגמרי מן העולם. או אז הרי גם בבואו שוב במגע עם העולם – לא זו בלבד שאינו נסחף על ידו, כי אם, אדרבה, הוא עושה את העולם גופו ל"כלי" לאלקות.

כאמור בקונטרס "עץ החיים"³ שכדי להיות בדרגת "יחודא תתאה" כפי הדרוש חייב להיות, באופן כללי לפחות, "הרגש" של "יחודא עילאה".

וזהו פרט הב': "תזרע שדך גו'" מהוה התכלית. אבל אינו "בירור" העולם יכול להיות, אלא אם כן קיים גם כיוון של השתחררות מן העולם.