262
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יט. אם מכל אדם נדרשת התעסקות באהבת ישראל – כל שכן הדבר מזה שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום בו קיים מיעוט של תורה ומצוות. במקום שאין אנשים מוטלת חובה (וזכות) של "השתדל להיות איש"35.
ואשר לטענתו כי מוטב לו לשמור את עצמו, לברוח משם, בחינת "ואני את נפשי הצלתי" – עליו לדעת כי יש כאן ענין של פיקוח נפשות, וכשמדובר בפיקוח נפשות אסור לערוך חישובים כאלה. מאחר שההשגחה העליונה הביאה אותו לשם – הטילה עליו שליחות, והעניקה לו כוחות, לעשות את המקום למקום תורה ומצוות.
הגמרא36 מספרת שרב ורב כהנא וכו' הגיעו לבבל, כלומר – הקב"ה זימן סיבות כאלה שאילצו אותם לבוא לשם. בבבל היו מספר מקומות בהם היתה לקויה הזהירות בענינים מסוימים – שבת, בשר בחלב וכו'. רז"ל37 מציינים מקום כזה בשם "בקעה" – מקום פרוץ הנמוך יותר מן המישור. כשהגיעו לשם גדרו גדר לבקעה.
ככל סיפורי רז"ל גם סיפור זה אינו ענין של היסטוריה וכדומה, כי אם הוראה בחיים: יהודי צריך לדעת כי כשהוא בא למקום מסוים הרי זה בהשגחה פרטית כדי שיעשה את המקום למקום תורה ומצוה, ועליו לדעת כי זו כוונת שליחותו.
וע"י מעשה הצדקה בגשמיות או ברוחניות – "צדקה תרומם גוי" – "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"38, כמאמר רז"ל39: אתה החיית נפשו של עני – למחר מחיה הקב"ה אותך ואת בנך ואת בתך.
זו תועלת וטובה פרטית שתצמח לו מכך, אך מלבד זאת יסייע הדבר להבאת הגאולה הכללית, וכהבטחה40 שע"י הפצת המעינות חוצה – קא אתי מר בעגלא דידן בקרוב ממש, אמן.
(משיחת ב' דחג השבועות, תשח"י)
כ. הענין האמור רמוז גם במשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" – הנאמרת כהקדמה לפרקי אבות, ובמשנה הראשונה: משה קבל תורה מסיני.
מסכת אבות נלמדת הרי בשבתות בין פסח לשבועות כהכנה לקבלת התורה. וראשית ההכנה היא, איפוא, ההתעסקות באהבת ישראל, הרמוזה בשתי משניות אלו.
כא. עלול אדם לטעון: לשם מה עלי להקדיש זמני לזולתי, בשעה שמוטב לי להקדיש זמן זה לשבת וללמוד. כלפי כך באה ההוראה: כל
הערות
- 35. אבות פ"ב מ"ה.
- 36. עירובין ו, א. שם ק, ב. חולין קי, א. ירושלמי שקלים פ"ז ה"ב.
- 37. שם.
- 38. תו"א א, ב.
- 39. תנחומא משפטים על פסוק אם כסף תלוה.
- 40. ראה בארוכה לקו"ד ח"ב שיחת שמח"ת תר"ץ.
משנה אבות ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
תלמוד ירושלמי שקלים ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. וּבְהַר הַבַּיִת חוּלִּין. וּבִירוּשָׁלִַם בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל הַכֹּל מַעֲשֵׂר. בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵיבָרִים עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וּבִירוּשָׁלַיִם זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין אֵיבָרִים נְבֵילוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה אַף אֵיבָרִין מוּתָּרוֹת:
הלכה: לָא צוֹרְכָה דְלָא בְּהַר הַבַּיַת קוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַזָּקָה שֶׁאֵין הַכֹּהֵן מוֹצִיא מִן הִַלִּישְׁכָּה מָעוֹת עַד שֶׁהוּא מְחַלְלָן עַל הַבְּהֵמָה.
רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִסִּיעַ דַּעַת טָעוֹן צוּרָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. מַתְנִיתָה אָמְרָה כֵן. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְיֵאוּת. לְאוֹכְלוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁמָּא נִתְקַלקְלָה צוּרָתוֹ. לְפוּם כֵן צָרַךְ מֵימַר. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה.
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנֵיִנָה. אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אֵיבָרִים נְבֵלוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. חֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת לֹא מַמָּשׁ. וְדִכְוָותָהּ אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה.
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אִם הָיוּ מְחָרוֹזוֹת מוּתָּרוֹת. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר נְבֵילָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר שְׁחוּטָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵילָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי מָנָא. חֲמָא לְחַד אֲרָמַאי מְקַטֵּעַ מִן סוּסֵיהּ וּמַפִּיק לִבְרָא. אֲמַר לֵיהּ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. וְהֵן שֶׂרָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מִמַּקֻּילִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. חַד בַּר נַשׁ בְּצִיפּוֹרִין אֲזַל בָּעֵי מִיזְבוֹן קוּפָּד מִן טַבְּחָא וְלָא יְהַב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְחַד רוֹמַיי וְאַיְיתִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא נָסְבִּית עַל כָּרְחֵיהּ. אֲמַר. וְלָאו בְּשַׂר דִּנְבֵילָה יְהָבִית לֵיהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וְאָמַר. לָא כוּלָּא מִינֵּיהּ מֵיסּוֹר מַקֻּילִין דְּצִיפּוֹרִין.
רַב נְחַת לְתַמָּן. חַמְתּוֹן מֵקִילוֹן וַחֲמַר עֲלֵיהוֹן. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מְשִׁיגָּה אֵסְקוֹפְתֵּיהּ בְּגַו נַהֲרָא וְאִינְשִׁתָהּ וַאֲזַל לֵיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אָסִוּר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. הַהִיא שְׁטַף נַהֲרָא וְאַיְיתִי חוּרִי דִנְבֵילָה תוֹחְתּוֹי. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא טָעִין קוּפָּד. אֲתַא דַיְיתָא וַחֲטַפְתֵּיהּ מִינֵיהּ וּטְלַקְתֵּיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אֲסִיר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. בָּשָׂר דִּנְבֵילָה הֲוָות טְעִינָה וּטְלַקְתֵּיהּ וְנָסְבָת הַהוּא אוֹחְרָנָא.
גִּינַאי שְׁטַף זִיקִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר וְאָמַר. יַחְכְּמוֹן שְׁפַיָיא קִיטְרֵיהוֹן.
נוּקְנִיקָה אִישְׁתַּכַּח בִּכְנִישְׁתָּא דְבוּלֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר. יַחְכְּמוֹן סִיקִיָירִיָּא עֲבִידְתֵּהוֹן.
גְּדִי צְלִי אִישְׁתַּכַּח בְּאִיסְרָטָא דְגוּפְתָּא. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הָאֲרִי מִיַּד הַגַּיִיס מִשּׁוּנַת הַיָּם וּמִשּׁוּנַת הַנָּהָר וּמֵאיסְרַטְיָא גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵׁם שְׁחִיטַת הַגּוֹי. וְאִישְּׁתַּכַּח מִן דְּבֵית רִבִּי.
עִיגוּל דְּגוּבְנָא אִישְׁתַּכַּח בְּפוּנְדָּקָא דְּלֵוִי. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס מִיַּד הָאֲרִי מִשּׁוּנַת הַיָּם מִשּׁוּנַת הַנָּהָר מֵאִיסְטְרַטְיָה גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשּׁוּם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשּׁוּם גְּבִינַת גּוֹי. וְאִישְּׁתַּכַּח מִן דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי.
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲנָן חָמְיָין רַבָּנִן מַכְרִזִין. אֲמַר לֵיהּ. [אִין אַתְּ] הֲוִויתָה מַשְׁכַּח לָא נָסְבָת. רִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ לֹֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אָמַר. הַלְּוַאי כַּד נַשְׁכַּח נַשְׁכַּח מִן פִיּוֹסְרוֹס וּלְגֵיו. אֲפִילוּ כֵן אַשְׁכַּח וְלָא נְסַב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז ב'עט חולין קי, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תתסד חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך ו וארא שיחה ב מאותו ספר חולין קי, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ה מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ב מאותו ספר חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה ד חולין קי, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים א חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצו דין יום טוב שני של גליות ז חולין קי, א
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' עג (א) ריבוי דם חולין קי, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצו דין יום טוב שני של גליות חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה חולין קי, ב