233

לפיכך אנו נוכחים לדעת כי בתשרי מתפללים לגשם ובניסן – לטל. ההבדל בין גשם לטל ידוע בכך שהגשם בא "באתערותא דלתתא" (=התעוררות שלמטה), ואד יעלה מן הארץ, והטל בא ב"אתערותא דלעילא".

(זה גם טעם לכך ש"מטר מיעצר" – גשם עלול להיעצר – משום ש"המשכת" המטר תלויה ב"עבודת" הנבראים וכשנפחתת העבודה – נפחת הגשם, ואיל "טל לא מיעצר"¹⁴ שכן מקורו ב"המשכה" מלמעלה, מדרגה אליה אין מגיעה עבודת הנבראים).

ומשום כך בתשרי ("העלאה") מתפללים לגשם, ובניסן ("המשכה") – לטל.

י. ברם, מדוע, לפי המוסבר לעיל, בתשרי בטלה העבודה מאבותינו והיתה התחלת הגאולה בחדש תשרי?

– הדבר יובן עם הסברת הדיוק שבביטוי: "משבחר הקב"ה בעולמו". לא נאמר: "משברא הקב"ה את עולמו", כי אם – "משבחר". "בחר" נעלה יותר מ"ברא", שכן ע"י כך שהקב"ה בחר בעולם התעלה העולם וזכה לקירבה מסוימת לאלקות.

זה פשר דיוק הלשון: "משבחר הקב"ה בעולמו – קבע בו ראשי חדשים ושנים". – גם ראש השנה שבתשרי, שהוא ראש השנה של הנהגת הטבע, אף הוא נעלה בדרגתו מן העולם לכשעצמו, שכן הוא קשור עם העולם כפי שהוא בבחירת הקב"ה.

בריאת העולם לכשעצמו היתה בכ"ה באלול¹⁵, ואילו "משבחר הקב"ה בעולמו" הוא באחד בתשרי (זמן בריאת האדם, והרי ב"עבודת" האדם נעשה העולם "כלי" לאלקות), ועל אחד בתשרי נאמר: "זה היום תחלת מעשיך". כ"ה באלול הוא בחינת "כה" וא' בתשרי – בחינת "זה". "זה" נעלה מ"כה", כמאמר¹⁶: "כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה". העולם כשלעצמו הוא בחינת "כה", משום שבגלל ההעלם וההסתר של האלקות בעולם אין אפשרות להצביע ולומר "זה", כי אם בחינת "כה" בלבד, ואילו בריאת האדם ו"עובדתו" יוצרות אפשרות לומר "זה", לראות אלקות במוחש – כדרך: "שכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: "זה א־לי".

אלא שכל זה קשור רק בבחינת האלקות השייכת ומצטמצמת ביחס לעולם, ומנהיגה את העולם בהנהגת הטבע, אלא שדרגה זו עצמה מופיעה