231

שיחה א

א. על הפסוק: "אשה כי תזריע וילדה זכר" – אומרים רז"ל¹: "איש מזריע תחלה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה – יולדת זכר".

ברם, רק עתה הדבר הוא כך, ואילו לעתיד לבוא יהא הולד בבחינת זכר גם כשאיש מזריע תחלה, כאמור בתורה אור² לפסוק: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה" – איש ואיש – גם כשאיש מזריע – יולדת בחינת זכר (איש).

ב. דוגמא לדבר זה אנו מוצאים גם עתה.

בלקוטי תורה לפרשתנו מוסבר שע"י שמחה של מצוה נגרם "שתלד זכר", משום ששמחה של מצוה למטה מעוררת שמחה גם למעלה, ו"שמחה פורצת גדר" עד שסרות כל ההגבלות שנובעות מסדר הבריאה, ובכללן גם ההגבלה של "איש מזריע תחלה – יולדת נקבה".

דרך משל: מלך בשר ודם כשהוא שרוי בשמחה הרי הוא חורג מגדריו וחוקיו, והוא מתגלה לכל, כקטן כגדול, כך גם למעלה: בגלל השמחה מתגלית האלקות הנעלית מהגבלה וסרות כל ההגבלות.

ג. הפנימיות שבדבר היא:

שמחה של מצוה באה על־ידי התבוננות בחשיבות המצוות, שבאמצעותן "נמשך" אור שהיא נעלה מכל יחס לעולמות, ואפילו מגילוי האור שבגן־עדן. וכמאמר רז"ל³: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". – כל חיי העולם הבא הם עדיין בגדר נבראים, והרי הנבראים מוגבלים, ואילו המצוות הן רצונו יתברך, שהוא בלי גבול כלל.

התבוננות זו מביאה לידי כך שה"עבודה" תהא בשמחה, ויתר על כן – בטוב לבב.

ככתוב⁴: "עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב – מרוב כל", מנין נובע "עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב"? – מ"רוב כל", מושג הכולל את כל העולמות הנעלים ביותר.

– ומאחר ששמחה של מצוה באה מהתקשרות עם עצמותו יתברך, שהוא אינו מוגבל בכל הגבלה – סרות כל ההגבלות, כך שגם כשאיש מזריע תחלה – אפשרית הולדת בחינת זכר.