198

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב) רק על ידי המשכן הגשמי "ממשיכים" את עצמותו יתברך שלמעלה מכל הגילויים, נעלם ונסתר לגמרי16.

במשכן שהראה הקב"ה למשה היו גילויים, המשכות, הארות והשפעות, אך לא – עצמותו, לעומתו במשכן שהקימו בני ישראל בגשמיות – דוקא שם היה "ושכנתי בתוכם", "המשכת" עצמותו.

למרות שהמשכן שהקימו בני ישראל היה עשוי מדברים גשמיים, נטלו זהב כסף ונחושת, פשוטם כמשמעם, והקימו מהם משכן.

אך היא הנותנת – בהתאם למוסבר בתורת החסידות ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה", לא גילויים, כי אם עיקר שכינה17.

ח. כך יובן גם הנאמר בירושלמי18: "בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה... כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני". בשם "משכן ראשון" מכנה הירושלמי את המשכן שבפרשיות תרומה־תצוה, ובשם "משכן שני" את המשכן שבפרשיות ויקהל־פקודי. במשכן שני נאמר "כאשר צוה" שמנה עשרה פעמים ולפיכך מתפלל אדם ח"י ברכות.

הירושלמי עומד מיד על כך שלכאורה נאמר "כאשר צוה" תשע־עשרה פעמים, ומסביר: "ובלבד מן ואתו אהליאב בן אחיסמך עד סופיה דסיפרא", כלומר, נמנים רק הביטויים "כאשר צוה" המופיעים לגבי בצלאל ואהליאב ביחד, אבל "כאשר צוה" הנאמר לגבי בצלאל בלבד אינו נכלל בחשבון. לכאורה בלתי מובן: א) מה הקשר בין ח"י ברכות התפלה לבין ח"י הפעמים של "כאשר צוה". ב) מה הקשר בין התפלה לבין המשכן השני דוקא. ג) מדוע נמנה "כאשר צוה" – כנגד ח"י הברכות – רק במקום בו נזכר גם אהליאב.

יתר על כן בלתי מובן: הרי ידוע19 ש"תפלה" הוא מלשון: התחברות (כמו: "התופל כלי חרס", "נפתולי... נפתלתי"), שענינה של התפלה הוא התחברות והתקשרות המתפלל אל האלקות. היה, איפוא, צריך הדבר להיות קשור לבצלאל, שהוא משבט יהודה, בלבד, יותר מאהליאב למטה דן, לפי: א) ששבט יהודה הוא הנעלה שבשבטים (כאמור במדרש20 שלפיכך נבחרו דוקא בצלאל ואהליאב, מן המעולה שבשבטים ומן הירוד שבשבטים). ב) ש"יהודה" הוא מלשון הודאה, וקשור במיוחד לתפלת שמונה עשרה21, ענין הדבקות שבתפלה אפשרי רק על ידי הודאה והתבטלות.

הערות

  1. 16. ספר המאמרים ת"ש עמוד 51.
  2. 17. ראה ד"ה באתי לגני תשי"א (סה"מ באתי לגני ע' כט ואילך. סה"מ מלוקט ח"א ע' ג ואילך).
  3. 18. ברכות פ"ד ה"ג.
  4. 19. תורה אור עט, סע"ד.
  5. 20. שמו"ר פ"מ, ד.
  6. 21. תו"א ד"ה יהודה אתה. ד"ה יהודה אתה, תרפ"ח.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1
  1. כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י. לקו"ש ח"א ע' 199

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.