113

נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים". מה עשו אותן נשים צדקניות? – הקימו דור לישראל. כשיצאה גזירתו של פרעה טענו הן⁸ שאין להתחשב בגזירות פרעה של "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו", ומאחר שהקב"ה ציוה יש לעשות את אשר ציוה, מבלי לערוך חישובים על תכלית הדבר, ובשכר נשים צדקניות אלו נגאלו אבותינו ממצרים.

אף עתה כן: בכל מדינה ומדינה, ובמיוחד באמריקה, אין לתת משקל רב לשאון השורר במדינה ולעשות חישובי תכלית וכו'. יש לחנך את הילדים כפי אשר ציוה הקב"ה והוא ידאג לילדים וגם להורים.

דוקא ע"י אי התחשבות בגזירת פרעה מצילים את הילדים ומביאים גם את הגאולה הכללית לכל עם ישראל, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחות חגה"פ, תשי"ב, תשי"ד)

ו. ביחס לפסוק "כל הבן גו' תחיון" נאמר בהגדה: "ואת עמלנו – אלו הבנים, שנאמר: כל הבן גו' תחיון".

הוכחת "שנאמר" אינה לכך ש"עמלנו – אלו הבנים" (דוגמת "כמה שנאמר" שבשאר הלימודים באותו קטע), שכן אין הוכחה כזאת טמונה בפסוק. ההוכחה היא באופן כללי שהיתה קיימת צרת הבנים, ואילו על כך שהבנים הם ה"עמל" אין מובאת כל הוכחה.

מאחר שאין מובאות הוכחות לדבר – משמע שזה דבר פשוט וברור, ולכן אין צורך בלימוד מפסוק.

ז. דבר זה מלמדנו:

כדי שהבנים – וכן התלמידים (הנקראים בנים, כדרשת הספרי⁹) – יהיו כפי הדרוש – יש הכרח בעמל.

כשיש למישהו ילדים ממושמעים, כשיש למישהו השפעה על תלמידיו עד כדי כך שמלה אחת שלו דיה עבורם – אל לו לחשוב שבכך הוא יוצא ידי חובת עבודתו. גם במקרים כאלו – יש הכרח ביגיעה בחינוך.

– "עמלנו", יגיעה כזו שגם התורה תאמר על כך שזו נקראת: עמל.

וכשישנו ל"עמלנו – בנים", אין מקום להתרשם מן הגזירה של "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". עוברים גזירה זו, ויתירה מזו – "הם", הילדים שנולדו וגדלו בשעת הגזירה, "הכירוהו תחלה"¹⁰, הם היו ראשונים שהכירו את הקב"ה על ים סוף. לא משה ואהרן, לא בני אהרן, לא הזקנים ולא כל הדור שלפני השעבוד, כי אם ילדי ישראל שגודלו בחרוף נפש הם שהכירוהו תחלה, עד כדי אמירת "זה", זה א־לי ואנוהו, בהוראה באצבע, כביכול.

ח. ההוראה אינה רק להורים