109
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
טז. לאור האמור יובן הנאמר קודם לכן בפסוק: "ברוך מבנים אשר". רש"י מצטט את הספרי: "אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר", ורש"י מעיר: "ואיני יודע כיצד".
רש"י אומר: "ואיני יודע כיצד" משום שבמנין בני ישראל לא מוצאים בשבט אשר מספר גדול יותר מבשאר השבטים.
יש, איפוא, להסביר את דברי הספרי עפ"י מאמר רז"ל: "שקול זה כנגד כו'"49 – ששקול הוא כנגד כל שאר השבטים בסגולותיו המיוחדות הנמצאות בו, ולעניננו – רוב הנחת מן הצאצאים. בהתנהגות של קבלת־עול בחינוך באופן האמור – זוכים לצאצאים ההולכים בדרכי התורה ומצוות וכו' ורווים מהם נחת במדה רבה פי כמה מאשר מצאצאים רבים.
בכך מובן הנאמר: "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק"50. כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע שואל: נאמר "וארבה את זרעו" והסיום הוא בבן־יחיד, ביצחק? – אך הענין הוא לפי המוסבר שיתכן רוב נחת מבן אחד במדה יתרה מאשר הרבה, עד שיתכן אחד שהוא שקול כנגד ששים רבוא, כמשה רבנו שהיה שקול כנגד כל ישראל51, ואין דור שאין בו כמשה52, ולבן כזה זוכים ב"עבודה" של קבלת־עול.
יז. הקשר בין הזכות לבנים טובים לבין העבודה בקבלת־עול יובן לפי האמור במדרש53 שלפני מתן תורה דרש הקב"ה מבני ישראל ערבות לקיום התורה. בני ישראל הציעו ערבים שונים אבל הקב"ה לא קיבלם עד שאמרו בני ישראל: "בנינו ערבים בעדנו".
הסבר הדברים: בשנות חיי האדם מצויות דרגות שונות: בן חמש למקרא וכו', כפי שהן מפורטות במשנה באבות פרק ה', עד לדרגת שלמות המוחין המופיעה בגיל עשרים שנה, כפי שידועים54 ההבדלים בין בן שש, בן י"ג ובן עשרים, וגם לאחר גיל עשרים קיימות דרגות רבות. תינוקות של בית רבן הם בבחינת "רגל".
מאחר שכל ישראל הם "קומה אחת שלמה"55 – הרי, כשם שבכל אחד מעמיד הרגל את הראש (מבחינה גשמית) וכן ברוחניות מחזיקה קבלת העול את ההשגה – כך גם בכלל־ישראל: ה"רגלים" מועילות ל"ראש".
וכפי שהוסבר לעיל שמחנה דן, בחינת "רגל", העניק שלימות גם לשאר המחנות.
כשם שבכל הענינים, איפוא, היה צורך להזדקק ל"רגלים", כך גם במתן תורה: מתן תורה לכל ישראל אופשר רק ע"י ערבות תינוקות של בית־רבן, לפי שתשב"ר, בחינת רגל, הם יסוד
הערות
- 49. ברכות ו, ב.
- 50. יהושע כד, ג.
- 51. ראה רש"י שמות יח, א.
- 52. ב"ר נו, ז.
- 53. שיר השירים א, ד. א.
- 54. שו"ע חו"מ סרל"ה. פי' המלות – לאדמו"ר האמצעי – סעיפי ב־ד.
- 55. לקו"ת דברים מד, א. ספר המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל.
רש"י על שמות י״ח:א׳ - הטקסט מספריא
וישמע יתרו. מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק:
יתרו. שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב, חֶבֶר, קֵינִי, פּוּטִיאֵל; יֶתֶר, עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"; יִתְרוֹ, לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אֶחָד עַל שְׁמוֹ; חוֹבָב, שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה; חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חוֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וְיֵשׁ אוֹמְרִים רְעוּאֵל אָבִיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּמַהוּ אוֹמֵר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. בְּסִפְרֵי:
חתן משה. כָּאן הָיָה יִתְרוֹ מִתְכַּבֵּד בְּמֹשֶׁה – אֲנִי חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ, וּלְשֶׁעָבַר הָיָה מֹשֶׁה תוֹלֶה הַגְּדֻלָּה בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ" (שמות ד'):
למשה ולישראל. שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא):
את כל אשר עשה. לָהֶם בִּירִידַת הַמָּן וּבַבְּאֵר וּבַעֲמָלֵק:
כי הוציא ה' וגו'. זוֹ גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם (שם):
וישמע יתרו AND JETHRO HEARD — What was the particular report which he heard so that he came? — The division of the Red Sea and the war with Amalek (cf. (Mekhilta; Zevachim 116a).
יתרו JETHRO — He was called by seven names: Reuel, Jether, Jethro, Hobab, Heber, Keni and Putiel. He was called Jether (from יִתֵּר “to add”) because he added (it was through him that there was added) a section to the Torah; viz., that beginning at (21 ff.) “Moreover thou shalt provide”. Jethro — so was he called because when he became a proselyte and fulfilled the divine precepts one more letter was added to his name (יתר). Hobab — because he loved (חִבֵּב) the Torah (cf. Mekhilta). — Hobab is certainly identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) “of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses” and therefore it is correct to say that Hobab is one of his names. But as to Reuel there are some who say that he is not identical with Jethro, but that he was Hobab’s (Jethro’s) father, as may be seen from Numbers 10:29. Then what, according to this view, would be the meaning of (Exodus 2:18) “And they came to Reuel, their father” (from which it would appear that Reuel and Jethro are the same)? It means their grandfather, for children call their grandfather: father. This is to be found in Sifrei Bamidbar 78 (on Numbers 10:29).
חתן משה MOSES’ FATHER-IN-LAW — Here Jethro prided himself on his relationship to Moses: I, the father-in-law of the king. Previously, however, Moses had made whatever greatness he had hinge upon his relationship to his father-in-law, the chieftain of Midian, as it is said, (Exodus 4:18) “And he returned to Jethro, his father-in-law” (Mekhilta).
למשה ולישראל TO MOSES AND TO ISRAEL — Moses alone is of equal in importance to all Israel (Mekhilta).
את כל אשר עשה ALL THAT [GOD] HAD DONE for them through the falling of the Manna and through the well (cf. Rashi on Numbers 21:17) and by the defeat of Amalek.
כי הוציא ה׳ וגו׳ THAT THE LORD HAD BROUGHT FORTH etc. — this was greater than all other things, and is therefore singled out for mention (cf. Mekhilta).
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תתנב לקו"ש ח"א ע' 109
תורת מנחם 2
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז. לקו"ש ח"א ע' 109
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט. לקו"ש ח"א ע' 109
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.