16

"בינה". כי אב, כאמור, זה חכמה, אבל "בית אב" – בית וכלי לאב – זהו בינה.

או: מולדתך – חכמה ובינה המולידים, בית אביך – כמו שהנשמה בבחינת מלכות.

ולמטה מזה: מארצך, ממולדתך, מבית אביך – בינה ז"א ונוקבא⁹.

ובסדר העולמות: מארצך – הנשמה כפי שהיא למעלה מעולם האצילות. מולדתך – הנשמה כפי שהיא באצילות, כי שורש כל הנשמות מאצילות¹⁰, ובכללות האצילות מאירה חכמה – יו"ד דשם הוי'¹¹. בית אביך – הנשמה כפי שהיא בבריאה, בה מאירה ספירת הבינה¹², ומלכות דאצילות נעשית כתר דבריאה¹³.

ואומרים לנשמה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", שתצא משרשה ומקורה בכל המדרגות הנ"ל, עד – "אל הארץ אשר אראך" – להתלבש בגוף גשמי, שדוקא על־ידי הגוף הגשמי תגיע הנשמה לעליה נעלית יותר.

כשם שאומרים בברכות השחר, "נשמה שנתת בי טהורה היא כו' ואתה משמרה בקרבי". "טהורה היא" – הנשמה כפי שהיא בעולם האצילות ולמעלה מזה ש"נתת בי", ואף־על־פי־כן יורדת הנשמה משם ל"בראתה" – עולם הבריאה, "יצרתה" – עולם היצירה, עד ל"נפחתה בי" – בגוף הגשמי, ודוקא על־ידי "נפחתה בי" מגיעה הנשמה ל"ואתה משמרה בקרבי" ששרשו למעלה משרש "טהורה היא" ואף גם משרש "שנתת בי", משום שהשומר חזק יותר מהנשמר.

וזהו "אל הארץ אשר אראך" – שאני (עצמות אין־סוף) רוצה להראות לך – כי דוקא כאן למטה יכולים להשיג את עצמותו ית' ככתוב בתניא (פרק ד) שלית מחשבה תפיסא ביה כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותיה, ש"לא בשמים"¹⁴ הן, אלא דוקא בעולם־הזה הגשמי.

ד. אחרי שהנשמה עברה את כל הסדר של לך לך מארצך מלמעלה למטה, ירדה מכל דרגותיה הנעלות ונתלבשה בגוף גשמי, מקבלת היא את הכח לביצוע "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", לפי הפירוש השני – מלמטה למעלה.

היצר הרע הרי הוא אקדימא טעניתא, נכנס לאדם משעה שננער לצאת ממעי אמו¹⁵ ויש צורך בכוחות מיוחדים להתגבר עליו. כשהנשמה יורדת למטה נותנים לה כוח זה שתוכל לצאת "מארצך" לשון רצה¹⁶ – מרצונות הנפש־הבהמית, ו"ממולדתך" – מהנחות השכל הטבעי ומדותיו