157
דבר זה נותן גם הסבר עמוק יותר מדוע אמר משה רבנו דברים אלה לבני ישראל רק לאחר שעמדו להכנס לארץ ישראל, על סף תקופה חדשה בקיום התורה והמצוות (בארץ ישראל ניתנה האפשרות לקיים גם את המצוות התלויות בארץ, כל תרי"ג המצוות), זאת משום שרק בסוף ארבעים השנה במדבר, כאשר בני ישראל זכו ל"לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" את כל "המסות הגדולות. . האותות והמופתים הגדולים"37 של יציאת מצרים, הושגו הסיום והשלימות של "יציאת מצרים"36 המביאים לשמירת דברי הברית באופן מלא ומוחלט.
* * *
הדברים האמורים יש להם משמעות מיוחדת בשנה זו38:
אנו נמצאים "ארבעים שנה" לאחר הסתלקות4039 נשיא דורנו41, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאצלו ראו בגלוי "הנהגה נסית", על-טבעית, הן במובן הגופני והן במובן הרוחני, ראו את מסירות-נפשו העל-טבעית בכל שטחי התורה והיהדות, כפי המפורסם, ולאחר ארבעים שנה מגיעים ל"קאים אדעתי' דרבי'" — הקב"ה נותן "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", כולל ובמיוחד את ההנהגה הנסית של נשיא דורנו.
* * *
הערות
- 37. "המסות הגדולות. . האותות והמופתים הגדולים" : לשון הכתוב — תבוא שם, ב.
- 36. בסוף ארבעים השנה. . הסיום והשלימות של "יציאת מצרים" : כמש"נ "אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מארץ מצרים", מסעי ל' רבים — אף שיצי"מ הי' מסע אחד וביום אחד, אלא ד"כל המ"ב מסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים והיינו עד חנייתם בירדן יריחו" (לקו"ת מסעי פט, ב. אלא דשם מדובר בהשלימות דיצי"מ שתהי' בהגאולה העתידה, שאז "יתגלה בחי' זו. . והריחו ביראת ה'. . דמורח ודאין. . בחי' ירדן יריחו").
- 38. משמעות מיוחדת בשנה זו : והדגשה נוספת בזה, בעמדנו בשנת ה'תש"נ, אשר כפי שנתפשט בתפוצות ישראל (להעיר מרמב"ם הל' ממרים (פ"א ה"אב. שם פ"ב ה"ב ואילך), שמנהגות ש(הנהיגו ב"ד הגדול ו)פשטו בכל ישראל יש עשה ול"ת בקיומם) הר"ת דמספר השנה — ה'תש"נ — הם: הי' תהי' שנת נסים (ראה בארוכה מכתב וא"ו תשרי ה'תש"נ — סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 722 ואילך). היינו ששנה זו היא שנה מסוגלת לנסים גלויים מהקב"ה. וענין זה הוא בהדגשה יתירה בחודש ניסן — חודש הגאולה — ד"שנת נסים".
- 40. הסתלקות : ראה אגה"ק סי' ז"ך וביאורו וסי' כח.
- 39. "ארבעים שנה" לאחר הסתלקות : ראה שיחות: ש"פ בא ח' שבט (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 199 ואילך), אור ליו"ד שבט, מוצאי יו"ד שבט, י"א שבט, י"ג שבט, ש"פ בשלח ט"ו בשבט וט"ז שבט — ה'תשמ"ט. ש"פ וארא ר"ח שבט, ש"פ בא ח' שבט ואור ליו"ד שבט — ה'תש"נ (סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 247 ואילך. ע' 259 ואילך).
- 41. נשיא דורנו : שהנשיא הוא הכל — פרש"י עה"פ חוקת כא, כא (מתנחומא חוקת כג). וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: לבו (של המלך) הוא לב כל קהל ישראל. וראה לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.