ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז בהר בהר

74

טפלים אל האדם, וקודם כל צריך לאכול בעצמו ורק אח"כ בא מאכל בהמתו¹⁶, אלא שהנהגה זו קשורה עם חסדו ורחמיו¹⁷ המרובים של האדם (וכדלקמן ס"ד).

ועד"ז הוא בנוגע לכללות ההנהגה עם עבדו הכנעני: זה שהתורה התירה להעביד עבד כנעני בעבודת פרך — "עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה"¹⁸ (אף שלכאורה הוא אכזריות¹⁹) ה"ז משום שעבודת העבד כוללת גם עשיית "דברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים"²⁰ [שלכן נאסר להעביד עבד עברי בדברים אלו²¹, כיון שנצטוינו²² "לא תעבוד בו עבודת עבד"], וכדי שלא יחסר בענין העבדות (שהעבד לא ימנע את עצמו מלעשות דברים בוזים) יש מקום להתנהג עמו באופן כזה שירגיש את היותו עבד²³, ולכן התירה התורה לעבוד עמו בפרך (אף שגורם צער להעבד²⁴), כיון שזה נוגע להעבדות גופא.

ומזה מובן, שמצד "דרכי חכמה" לחוד, הרי יש מקום לומר שצ"ל דוקא עבודה בפרך. ורק מי שחונן ב"מדת חסידות" והוא "רחמן ורודף צדק", מתנהג ברחמים גדולים גם כלפי עבדו, עד שמתנהג עמו באופן של השוואה²⁵ [ע"ד החיוב בעבד עברי²⁶ "להשוותן לו במאכל ובמשקה כו'"], ויתירה מזו — שמקדים מזונות עבדו לסעודת עצמו (אע"פ שהנהגה כזו היא לכאורה היפך ענין העבדות גופא), שהנהגה כזו היא רק מצד רחמיו המרובים של האדון²⁷.

ג. לפי הסבר זה יש לבאר גם אריכות לשון הרמב"ם בסיום הלכה זו, וז"ל:

"ואין האכזריות והעזות מצוי' אלא

הערות

16. ולהעיר מס' חסידים (סתקל"א) — הובא במג"א ושו"ע אדה"ז שבהערה 8 — דלשתות אדם קודם.
17. להעיר משו"ת שאילת יעב"ץ סי"ז, שהאיסור לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו הוא משום צער בע"ח, כיון ש"הרי היא סמוכה עליך", ו"הטילה התורה חובה על האדם. . לפרנסם קודם שיאכל הוא בעצמו לקנות מדת רחמים בנפשו".
18. ל' הרמב"ם הל' עבדים פ"א ה"ו (וראה נ"כ שם).
19. ראה כס"מ שם, שעבודת פרך נאסרה בעבד עברי משום צער. וברש"י פרשתנו (כה, מג) "כדי לענותו".
20. ל' הרמב"ם הל' עבדים פ"א ה"ז.
21. רמב"ם שם.
22. פרשתנו כה, לט. וראה גם רש"י שם.
23. ומהמשך לשון הרמב"ם משמע לכאורה דגם "לא יבזהו ביד כו' לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה" (רמב"ם כאן — כדעת (והנהגת) שמואל נדה מז, א) הוא רק מדת חסידות ולא איסור מדינא, וע"פ דין מותר לבייש אותו (אבל להעיר מתוד"ה בדק נדה שם "להנצל מעונש"). ואכ"מ.
24. והרי אסור לצער אפילו בע"ח, ולהרבה דעות — צער בע"ח דאורייתא (ראה שד"ח כללים מע' הצד"י כלל א. וש"נ. וכן פסק אדה"ז בשו"ע או"ח סש"ה סכ"ו. חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ד).
25. בל' הכתוב (איוב לא, טו) שהובא ברמב"ם כאן (וכן בירושלמי ב"ק שבהערה 2) — "הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד" (ראה מצו"ד שם).
26. רמב"ם שם ה"ט.
27. ומה שהרמב"ם מוסיף (גם) "דרכי חכמה" — כי מי שהוא בעל רחמים, ימצא טעמים גם ע"פ שכל להנהגה באופן של חסד כו'. או י"ל שכוונת הרמב"ם ב"דרכי חכמה" היא להנהגה טובה במדות ישרות כו' (דלא כנ"ל ס"א).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.